EDSAC

EDSAC (ראשי תיבות של Electronic Delay Storage Automatic Calculator - מחשבון אלקטרוני אוטומטי בעל זיכרון השהיה) היה מחשב בריטי מוקדם. המכונה נבנתה במעבדה המתמטית של אוניברסיטת קיימברידג' על ידי פרופ' מוריס וינסנט וילקס וצוותו. העיצוב התבסס על רעיונות של ארכיטקטורת פון נוימן (שיטה שמאחסנת הוראות ותוכניות באותו זיכרון שבו נמצים הנתונים). הפרויקט קיבל תמיכה מחברת ג'וזף ליונס, שהשתמשה בעקרונות ה-EDSAC בתכנון המחשב המסחרי הראשון שלה, ה-LEO I. ה-EDSAC הריץ תוכניות ראשונות ב-6 במאי 1949. התוכניות חישבו טבלת ריבועים ורשימת מספרים ראשוניים.

לאחר השלמת הבנייה החל ה-EDSAC לשרת את מחקרי האוניברסיטה. המכשיר לא הכיל רכיבים ניסיוניים; השתמש בקווי השהיה (שיטה לשמירת נתונים באמצעות גלים בתוך צינורות) לזיכרון ובשפופרות ריק (vacuum tubes - חלקי חשמל ישנים) עבור הלוגיקה. הקלט הגיע על סרט מנוקב עם חמשה חורים, והפלט הודפס בטלפרינטר.

בתחילה שימשו רגיסטרים (רשומות קטנות לזיכרון פנימי) לתפעול כפל ולהחזקת תוצאות. בשנת 1953 דייוויד ווילר הוסיף רגיסטר אינדקס, שאפשר גישה גמישה יותר לזיכרון.

הזיכרון תוכנן ל-1024 אזורים, אך בתחילה הותקנו רק 512. כל אזור הכיל 18 סיביות (סיבית = יחידת מידע, 0 או 1), אך בגלל מגבלות תזמון עבדו רק 17 סיביות. פקודה הורכבה מחלק של 5 סיביות ושל חלק של 11 סיביות לכתובת. אחת מהסיביות הללו קבעה אם הפעולה תשתמש במילת זיכרון אחת או בשתיים.

ה-EDSAC עבד עם מספרים בייצוג משלים-ל-2 (שיטה לייצוג מספרים שליליים). מילת נתונים הייתה 17 סיביות, ולעתים שימשו גם מילתיים (35 סיביות). הצובר (accumulator - רישום שאוסף תוצאות ביניים) היה גדול, וכך היה ניתן לכפול מספרים ארוכים בלי לאבד דיוק.

הפקודות כללו חיבור, חיסור, כפל, הזזות שמאלה וימינה, טעינת רגיסטר כפל, אחסון ואיפוס צובר, דילוג מותנה, קריאת סרט קלט, הדפסת תו, ועצירה. לא הייתה פקודת חילוק מובנית; חילוק התבצע באמצעות שגרות מתמטיות.

בהפעלה הראשונית הוקדדו חלק מהפקודות על לוח מתגים והועלו לזיכרון בתאי המילים הנמוכים.

מאפיין יוצא דופן של ה-EDSAC היה ספריית שגרות גדולה ונגישה. עד 1951 היו מוכנות 87 מתודות בתחומים כגון אריתמטיקה נקודה צפה (חישובים עם ספרות אחרי הנקודה), מספרים מרוכבים, פתרון משוואות דיפרנציאליות, פונקציות טריגונומטריות, הדפסה, קריאת קלט ועיבוד מטריצות.

ה-EDSAC שימש לצרכי מחקר ולחישובים מדעיים של האוניברסיטה, והאמצעים והתוכנות שבו השפיעו על מחשבים מסחריים ראשונים.

יורשו, EDSAC 2, נכנס לשימוש ב-1958. ב-1961 פיתח די. אף. הרטלי אוטוקוד - שפת תכנות דמוית ALGOL עבור EDSAC 2. באמצע שנות ה-60 תוכנן יורש נוסף, אך הפרויקט נזנח לטובת פרויקט הטיטאן.

EDSAC היה מחשב בריטי מוקדם שנבנה באוניברסיטת קיימברידג'. הוא נבנה על ידי פרופ' מוריס וילקס וצוותו. העיצוב השתמש ברעיון של פון נוימן - לשים הוראות ונתונים באותו מקום בזיכרון. המחשב הריץ תוכניות ראשונות ב-6 במאי 1949. התוכניות חישבו טבלה של ריבועים ומצאו מספרים ראשוניים.

ה-EDSAC עבד עם קווי השהיה (שיטה לשמירת מידע בגלים בתוך צינורות). הלוגיקה נעשתה על ידי שפופרות ריק - חלקים חשמליים ישנים. כדי לתת למחשב הוראות השתמשו בסרט מנוקב עם חמשה חורים. הפלט הודפס על טלפרינטר, כמו מכונת כתיבה אוטומטית.

למחשב היה זיכרון קטן בהשוואה להיום. הוא עבד עם יחידות מידע שבאות כ-0 או 1, שנקראות סיביות. לפקודות היו פעולות כמו חיבור, חיסור, כפל, הזזה והדפסת תו. לא הייתה פקודת חילוק מוכנה, ולכן המהנדסים השתמשו בתהליכים אחרים כדי לחלק מספרים.

ל-EDSAC הייתה ספריה של שגרות מוכנות, שאפשרה להריץ חישובים בלי לכתוב הכל מאפס. עד 1951 היו שם שגרות לחישובים מתמטיים כמו חיבור עם נקודה צפה, פונקציות טריגונומטריות ועיבוד מטריצות.

יורשו נקרא EDSAC 2 והחל לפעול ב-1958. ב-1961 פיתחו עבורו שפת תכנות קלה יותר. באמצע שנות ה-60 תכננו מחשב חדש, אבל בחרו לפתח פרויקט אחר במקום.