FIV

FIV (ראשי תיבות של feline immunodeficiency virus, ובעברית: נגיף הכשל החיסוני החתולִי) הוא נגיף רטרו. נגיף רטרו הוא וירוס שמשכפל את ה-RNA שלו בתוך תאי החיה. המחלה שגורם הנגיף דומה מבחינתה להידבקות באיידס בבני אדם, ולכן משתמשים בו לעתים כמודל מחקרי. הנגיף זוהה לראשונה בשנת 1986 באוניברסיטת דייוויס, קליפורניה.

הדבקה ב‑FIV נפוצה בחתולי בית ובחתולי בר ברחבי העולם. הנגיף אינו מדביק בני אדם. ישנם חמישה טיפוסים עיקריים של הנגיף, לפי הבדלים במעטפת שלו. שיעור הנדבקות משתנה מאוד: באוכלוסיות מסוימות המגעים נעים מאחוזים בודדים ועד 25% באוכלוסיות בסיכון. בארצות הברית נרשמו 2, 4% בחתולי בר. שוני גיאוגרפי קיים גם באירופה, עם שיעורים נמוכים בהולנד ובגרמניה ושיעורים גבוהים יותר באיטליה.
חתולים זכריים לא מסורסים נמצאים בסיכון הגבוה ביותר. הסיבה: הדרך העיקרית להעברה היא נשיכות, וחתולים אלה מתווכחים יותר. זכרים נדבקים בשיעור גבוה פי 2, 4 מאשר נקבות. רוב הנגועים הם בגיל מעל שנתיים.

הנגיף מועבר בעיקר בנשיכות. הוא מתרבה בעיקר בתאי T מסייעים (הם תאי דם לבנים בעלי חלבון CD4+), וכן במקרופגים ותאי מוח מסוימים. לאחר ההדבקה מתחילה וירמיה כרונית, עומס נגיפי בדם, שמגיעה לשיא כעבור כ־8 שבועות. אחר כך העומס יורד, ובשלבים הסופיים של המחלה הוא עולה שוב.
החתול מייצר נוגדנים (חלבונים שנלחמים בנגיפים), אך מערכת החיסון התאית נפגעת עקב ירידה בתאי T המסייעים. בעקבות כך החיה חשופה יותר לזיהומים משניים ולגידולים סרטניים.

המחלה עוברת בדרך כלל בשלושה שלבים עיקריים. משך כל שלב וחומרתו תלויים בגיל החתול, במצבו הבריאותי בזמן ההדבקה, בעומס הנגיפי ובזן הנגיף. חלק מהתסמינים נגרמים ישירות על ידי הנגיף; אחרים מופיעים בגלל שחלש לו המערכת החיסונית.

מאחר שההדבקה היא לכל החיים, הבדיקה השכיחה והנוחה ביותר היא בדיקת נוגדנים בדם. הבדיקות הנפוצות הן ELISA (בדיקה שמזהה נוגדנים) ואימונופלואורסצנציה (בדיקה זוהרת). ערכות ELISA זמינות במרפאות וטרינריות והן רגישות וספציפיות יחסית.
יש מצבים שיכולים לגרום לתוצאה חיובית שקרית: גורים צעירים מקבלים נוגדנים מאמם, ולכן נוכחות נוגדנים בגור מתחת לגיל שישה חודשים לא בהכרח מעידה על הדבקה פעילה. בנוסף, חתול שחוסן נגד FIV יפתח נוגדנים ויציג תוצאה חיובית במשך לפחות שנה לאחר החיסון.
שיטות מדויקות נוספות הן בידוד נגיף ובדיקת PCR (בדיקה שמאתרת חומר גנטי של הנגיף). בידוד נגיף יקר ואיטי. בדיקת PCR רגישה מאוד, אך דורשת ציוד מעבדתי מיוחד.

אין מרפא מוכח ל‑FIV. הטיפול הוא תומך ומטרתו להקל על החיה.
טיפול כולל אנטיביוטיקה לדלקות משניות וטיפול תומך אחר. שימוש בחיסונים אחרי הופעת המחלה שנוי במחלוקת. יש המלצות להשתמש בחיסונים שמכילים פתוגנים מומתים (נגיפים מתים), כדי לא להחדיר נגיפים מוחלשים.
חלק מתכשירי האנטי־וירליים לא בטוחים לחתולים. מעכבי רוורס טרנסקריפטאז כמו AZT עשויים להקל על המחלה, אך הווירוס יכול לפתח עמידות והתרופה עלולה להיות רעילה. בצורות מסוימות של מחלה, למשל כאשר מערכת העצבים מעורבת, שוקלים טיפול תרופתי זהירות.
חיסון נגד FIV קיים, אך יעילותו שנויה במחלוקת והוא אינו מגן מפני כל הטיפוסים. מניעה טובה כוללת שמירה על חתול בתוך הבית והימנעות ממגע עם חתולי רחוב. בבית עם חתול חולה לא מומלץ להכניס חתול חדש, וכדאי לבדוק כל חתול חדש לעדר בבתים מרובי חתולים.

FIV הוא נגיף של חתולים. השם המלא באנגלית הוא feline immunodeficiency virus. זהו נגיף רטרו. נגיף רטרו הוא סוג של וירוס.

FIV נפוץ בחתולים ברחבי העולם. הוא לא מדביק בני אדם. יש כמה סוגים של הנגיף. הזכרים הלא מסורסים נדבקים יותר. זה קורה בעיקר בגלל נשיכות.

הנגיף עובר בדרך כלל כשחתול ננשך. הנגיף מדביק תאים חשובים במערכת החיסון, שנקראים תאי T מסייעים (תאים שעוזרים להגן על הגוף). בהדרגה המערכת החיסונית נחלשת. אז החתול עלול לחלות בזיהומים אחרים.

בוחנים דם לחיפוש נוגדנים. נוגדנים הם חומרים שהגוף מייצר נגד הנגיף. בדיקת ELISA נפוצה וניתנת גם במרפאה. גורים צעירים עלולים להראות נוגדנים מאימם. חתול שחוסן גם יראה נוגדנים לאורך זמן. בדיקות מדויקות יותר הן PCR ובידוד נגיף, אך הן נעשות במעבדה מיוחדת.

אין תרופה שמרפאה לחלוטין. מטפלים בתסמינים ובזיהומים משניים. יש תרופות אנטי‑ויראליות שחלקן מסוכנות לחתולים. קיים חיסון, אבל הוא לא מושלם.
המניעה הכי טובה היא לשמור על החתול בתוך הבית. אל תכניסו בית לחתולים זרים בלי לבדוק אותם קודם.