Internet Protocol

Internet Protocol, או בקיצור IP (הגייה: אָיי פִּי), הוא פרוטוקול תקשורת שמאפשר העברת נתונים ברשת האינטרנט. פרוטוקול (כללי כללים להעברת מידע) זה הוא הנפוץ ביותר ברשתות מחשבים. IP פועל בשכבת הרשת, רמה 3 במודל ה‑OSI, ומעליו פועלים פרוטוקולים של שכבה 4 כמו TCP ו‑UDP, שמשתמשים ב‑IP כדי להעביר נתונים.


IP מחלק מידע לחבילות. כל חבילה כוללת פתח־מידע (header) ונתונים (payload), אך בדרך כלל אין לה סְגוֹר (trailer). בכל חבילה מופיעות כתובת מקור, כתובת יעד ומספר פרוטוקול. מספר הפרוטוקול מראה מה נמצא בתוך החבילה, דוגמה נפוצה: TCP, UDP ו‑ICMP.

כאשר נשלחת חבילה, המערכת בודקת אם כתובת המקור והיעד על אותה רשת מקומית (LAN, רשת מקומית). אם לא, החבילה נשלחת לכתובת ה‑Default gateway, כלומר לנתב או חומת אש שמוביל אותה הלאה.

כדי לתקשר ב‑IP כל רכיב צריך כתובת IP. אפשר לתת כתובת קבועה (סטאטית) או כתובת דינמית שמתקבלת משרת DHCP, שרת שתפקידו לחלק כתובות לפי דרישה. בדרך כלל שרתים ומדפסות יקבלו כתובת קבועה, ומחשבים אישיים יקבלו כתובת דינמית.

לכל מכשיר קיימת טבלת ARP (טבלת תרגום), שמקשרת בין כתובת IP לכתובת חומרה (MAC, מזהה ציוד ברשת). אם אין פריט בטבלה, משתמשים בפרוטוקול ARP של שכבה 2 כדי למצוא את כתובת ה‑MAC.

אחד היתרונות של IP הוא הפשטות של שיטת הכתובות. כתובת IPv4 מורכבת מארבעה מספרים בין 0 ל‑255. בדרך כלל די בחלק הראשון של הכתובת כדי לדעת היכן פיזית או לוגית נמצא המכשיר. למרות הטווח התאורטי של מעל ארבע מיליארד כתובות, בפועל המשאבים התקציביים מוגבלים ונוצר מחסור; טווחי ה‑IPv4 אזלו ברמה העולמית, והוקצו הטווחים האחרונים על ידי IANA ב‑3 בפברואר 2011. גם חברות רכישת טווחים אירעו, כמו רכישת כ־666 אלף כתובות על ידי מיקרוסופט ב‑2011.

IP נפרד בעברו מפרוטוקול ה‑TCP. גרסה 4 של IP (IPv4) הייתה פעילה שנים רבות. ניסיונות כמו גרסה 5 להשלים תמיכה בסטרימינג לא נפוצו, ו‑IPv6 פותח כפתרון ארוך טווח.

IPv4 עובדת עם כתובות של 32 סיביות, ולכן מספקת תאורטית מעל ארבע מיליארד כתובות. למעשה חלקים מהטווח שמורים ומשמשים לצרכים מיוחדים, מה שמקטין את המספר הזמין.

IPv6 נועדה לתת הרבה יותר כתובות. היא עובדת עם כתובות של 128 סיביות, ולכן מאפשרת כמות עצומה של כתובות ייחודיות. למרות היתרונות, IPv4 עדיין נפוצה ביותר. בתחילת 2017 שיעור השימוש העולמי ב‑IPv6 עמד על כ‑12%, 16%, כאשר במדינות כמו ארצות הברית, גרמניה ובלגיה שיעור השימוש עלה מעל 25%, ובבלגיה אף עבר 48%.

Internet Protocol, או בקיצור IP, הוא כלל שעוזר למחשבים לשלוח מידע ברשת. פרוטוקול זה אומר איך לשלוח ולמצוא נתונים.


IP שובץ מידע לחבילות, כמו מכתבים. בכל חבילה יש פתח (header) ונתונים. החבילה מכילה כתובת של השולח וכתובת של הנמען.

אם המחשב רוצה לשלוח לחבר שאינו ברשת המקומית, החבילה עוברת לנתב (Default gateway). הנתב יודע לאן להוביל אותה.

לכל מחשב צריך להיות כתובת IP. כתובת IP היא כתובת של מחשב ברשת, כמו כתובת דירה. אפשר לתת כתובת קבועה או לקבל כתובת זמנית משרת בשם DHCP. DHCP הוא שרת שמחלק כתובות אוטומטית.

כדי למצוא את כתובת החומרה של מחשב ברשת, משתמשים ב‑ARP. ARP הוא כלי שמתרגם כתובת IP לכתובת חומרה (MAC).

היו כמה גרסאות של IP. הגרסה הנפוצה נקראת IPv4. היא משתמשת בארבעה מספרים, כל מספר בין 0 ל‑255.
זה נותן מעל ארבע מיליארד כתובות בתיאוריה. עם הזמן לא נשארו מספיק כתובות. ב‑2011 הוקצו הטווחים האחרונים.

IPv4 היא הגרסה הישנה והנפוצה ביותר.

IPv6 היא גרסה חדשה יותר. היא נותנת הרבה מאוד כתובות נוספות.
למרות זאת, הרבה רשתות עדיין משתמשות ב‑IPv4.