M1 קרבין

M1 קרבין (United States Carbine, Caliber .30, M1) הוא רובה קרבין חצי‑אוטומטי בקליבר 0.30 אינץ' שיוצר בארצות הברית בתחילת שנות ה‑40. פותח ב‑1942 על ידי וינצ'סטר במהלך מלחמת העולם השנייה כדי להעניק ללוחמים תומכי‑לחימה וליחידות עורפיות נשק קצר, קל ומדויק יותר מאקדח השירות.

ה‑M1 קרבין עובד במערכת מופעלת גז (משמעות: גזי השריפה מזיזים בוכנה שמטעינה כדור חדש). הוא חצי‑אוטומטי, כלומר ירייה אחת בלחיצת הדק טוענת כדור אחד למעש הבא באופן אוטומטי. הקרבין קל במשקלו (כ‑2.5 ק"ג טעון), עם רתע נמוך ולכן קל לירי מדויק ברצף. הוא מזוּן ממחסנית חיצונית של 15 כדורים (או 30 בדגמים מסוימים) וכיווני הברזל שלו מתאימים לטווחים של כ‑50, 300 מטר.

התחמושת היא 0.30 קרבין (7.62x33 מ"מ), כדור קל ומהיר יחסית. מהירות הלוע מקנה אורך 18 אינץ' הייתה כ‑600 מ/ש. התחמושת סייעה לפעולה בתנאי לחות ושימשה יעיל בטווחים קצרים עד בינוניים.

נבנו גרסאות שונות: M1 חצי‑אוטומטי, M2 עם מצב אוטומטי מלא (רובה סער) ו‑M3 עם כוונת אינפרא‑אדום לירי לילה. המודלים האוטומטיים יוצרו בכמויות קטנות יחסית אך זכו לפופולריות.

התכנון של דייוויד מ. ויליאמס בוינצ'סטר נבחר. בגלל הצורך הכבד בייצור, יוצרו הקרבינים גם בקבלני משנה רבים, כשהגדול מביניהם היה יחידת Inland של ג'נרל מוטורס. בסך הכל יוצרו מעל שישה מיליון קרבינים, ואלו שימשו במלחמת העולם השנייה, בקוריאה ובוויטנאם.

הקרבין נחשב מדויק וטוב לטווחים קצרים (כ‑150 מ'), עם דיוק טוב למדי עבור נשק קומפקטי. בהשוואה ל‑M1 גאראנד, הקרבין ירה כדור חלש יותר אבל היה קל ונוח יותר לנשיאה ולירי רצוף. בקרב קוריאה ספג הקרבין ביקורת על עצירות תפעול וקושי בכוח עצירה בתנאי קור קיצוניים; בעיות אלה יוחסו לחלקן לקפיץ מחזיר חלש ולטיפולי תחזוקה בעייתיים.

הקרבין החליף לעתים את האקדח עבור תומכי לחימה. הוא שירת הן חיילים קרביים והן כוחות משטרה. אחרי הכנסתו לשירות של ה‑M16 ב‑1964, החל תהליך החלפה, אך הקרבין נשאר בשימוש עד שנות ה‑70 וגם בצורות אזרחיות ואספניות. מדינות רבות, כולל ישראל, השתמשו בקרבין; בישראל הוא שימש מאז מלחמת העצמאות, בחיל הקצונה ובמשטרה, ונשאר בשירות המשטרה והמשמר האזרחי עד שנות ה‑2000. כיום חלקים רבים מיוצרים מחדש לצורכי אספנות, ירי ספורט וציד קל.

הקרבין היה נפוץ במשטרה אמריקאית עד להחלפתו ברובים מודרניים. גם כיום הוא פופולרי בקרב אספנים, יירוטים וציידים לחיות קטנות עד טווחים קצרים, כאשר בחלק ממדינות ארה"ב חלות הגבלות חוקיות על שימוש בו.

M1 קרבין הוא רובה קטן וקל מארצות הברית. הוא הומצא ב‑1942 על ידי וינצ'סטר. המטרה הייתה לתת נשק קל לתומכי לחימה במקום אקדח.

הקרבין חצי‑אוטומטי. פירוש: בלחיצה אחת מדוּשדש־הדק יוצא כדור אחד, והרובה טוען את הכדור הבא בעצמו. הוא מופעל בגז, גזי הירייה דוחפים בוכנה שמטפלת בטעינה. הכדור שלו נקרא 0.30 קרבין (זה שם לגודל הכדור).

היו שלושה דגמים עיקריים: M1 הרגיל, M2 שיכול לירות אוטומטי (רובה סער), ו‑M3 עם כוונת לראיית לילה.

הקרבין נורה במלחמת העולם השנייה, במלחמת קוריאה ובוייטנאם. ייצרו אותו במיליונים. חיילים אהבו אותו כי הוא קל, קטן ובעל רתע חלש. היו גם תלונות, בתקופות קרות הוא התקלקל לפעמים וכדוריו היו חלשים יותר מרובי מטען כבדים.

בישראל השתמשו בו משנות ה‑40. הוא שירת במשטרה ובמשמר האזרחי עד שנות ה‑2000. גם משטרות אחרות בעולם השתמשו בו.

אחרי המלחמה אנשים התחילו לאסוף אותו ולירות בו בספורט. יש מי שמשתמשים בו לציד חיות קטנות בטווחים קצרים. כיום מייצרים גם העתקים למעריצים ולאספנים.