M1 תומפסון

M1 תומפסון (Thompson submachine gun) הוא תת-מקלע, נשק קל שפיתחו בארצות הברית בתחילת המאה ה-20. הוא היה ידוע גם כ"טומי גאן" או "מכונת הכתיבה משיקגו". התומפסון הפך לאחד הנשקים המפורסמים של התקופה, ונמצא בשימוש של פושעים, שוטרים וחיילים משנות העשרים עד שנות השישים.

לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה הופיע סוג נשק חדש: תת-מקלע, נשק קטן שיורה תחמושת של אקדח אך בקצב של מקלע. פיתוח התומפסון החל ב-1916, וגרסה ראשונה הוצגה ב-1921. המתכנן המרכזי היה גנרל ג'ון תומפסון. מאחר שהנשק התפתח אחרי המלחמה, הוא שווק תחילה לאזרחים בשנים שבהן בארצות הברית לא היו תקנות מחמירות על נשק אוטומטי.

התומפסון היה תת-מקלע כבד ומוצק, שפעל על עקרון גז, מערכת שמנצלת גזי השריפה כדי להזיז חלקים פנימיים. הוא ירה תחמושת בקוטר 0.45 אינץ', אותה מחסנית ששימשה גם באקדח M1911 המפורסם. לקצב האש שלו היו ערכים גבוהים, עד כ-700 כדורים לדקה, והיו לו תופים או מחסניות של עד 100 כדורים. יתרונותיו היו אמינות וכוח אש חזק בטווח קצר, אך המשקל הכבד והטווח המעשי הקצר היו חסרונות ברורים.

בעידן היובש בארצות הברית השתמשו כנופיות רבות בתומפסון בגלל יכולת ההסתרה והאש הרבתית שלו. כשמו־הכינוי הגיע מתמונת הצליל המיוחד של הנשק וכותרות העיתונים על פשעי מאפיה בשיקגו, ובמיוחד על טבח יום ולנטיין.

התומפסון שירת במלחמה לצד רובים כמו ה-M1 גאראנד וה-M1 קרבין. בריטים השתמשו בו מוקדם יותר בגלל אמינותו וכוח התחמושת. בגרסאות צבאיות קצב האש הוזל כדי לשפר דיוק. עם זאת, עלות הייצור והמורכבות שלו הובילו להחלפתו באמצע המלחמה בתת-מקלע פשוט וזול יותר, ה-M3.

התומפסון המשיך לשמש גם אחרי מלחמת קוריאה. ה-FBI ויחידות אכיפה השתמשו בו עד שנות ה-70, ואז עברו לנשקים מודרניים יותר. ברחבי העולם שירת בתפקידים של יחידות עילית ומפקדים. בצה"ל נכנסו מספרים מוגבלים של תומפסונים, שעמדו בשירות עד שהוחלפו בעוזי בשנות ה-50; הם גם היו נשקם של מאבטחי דוד בן-גוריון בזמן מלחמת העצמאות.

M1 תומפסון הוא נשק שנקרא גם טומי גאן. זהו תת-מקלע (נשק קטן שיורה הרבה כדורים מהר). הוא היה מפורסם במאה העשרים.

התומפסון פותח אחרי מלחמת העולם הראשונה, בין 1916 ל-1921. מפתח הנשק היה ג'ון תומפסון. אז לא היו חוקים נוקשים על נשק, ולכן נמכר גם לאזרחים.

התומפסון היה כבד ויציב. הוא פעל בעזרת גז (הוא משתמש בגז מהריקוש להנעת החלקים). הוא ירה כדורים גדולים של אקדח, נקראים 0.45 אינץ' (כדורים של אקדח חזק). קצב הירי הגיע למהירות רבה, והיו לו מחסניות ותופים של עד 100 כדורים. היתרון היה כוח אש ואמינות. החיסרון הגדול היה שהוא כבד ויעיל רק למרחקים קצרים.

בשנות ה-20 השתמשו בו פושעים רבים בארצות הברית. בגלל הצליל המיוחד והכותרות בעיתונים, כינו אותו "מכונת הכתיבה של שיקגו". פושעים השתמשו בו בקרבות על סחר אסור באלכוהול.

התומפסון שירת בחיילים רבים במלחמה. הבריטים אהבו אותו כי הוא אמין וחזק. בגלל שהוא היה יקר ומסובך לייצור, בסוף המלחמה החליפו אותו בתת-מקלע שקל יותר לייצר.

התומפסון נשאר בשימוש אחרי מלחמות נוספות. ה-FBI השתמש בו עד שנות ה-70. בצה"ל היו כמה תומפסונים ביחידות מיוחדות, והם הוחלפו בעוזי בשנות ה-50. הנשק היה מוכר גם כשליחים ומאבטחים של מנהיגים.