Pablo Honey

Pablo Honey (פבלו האני) הוא אלבום הבכורה (האלבום הראשון של הלהקה) של הלהקה הבריטית רדיוהד. יצא בחורף 1993. האלבום כולל את הלהיט (שיר שהאזינו לו הרבה) "Creep", שנחשב עד היום לשיר המזוהה ביותר עם הלהקה.

שם האלבום נלקח מתוכנית מתיחות טלפוניות, שבה המתקשר אומר "Pablo, honey, please come to Florida".

"Creep" נושא מילים על שנאה עצמית ויצא בתקופה שבה שירים דומים הצליחו, כמו "Loser" של בק. הלהקה לא אהבה את השיר בהתחלה, אך זיהתה את הפוטנציאל הלהיטי שלו. יש סברה שהגיטרות החזקות בפזמון (החלק החוזר בשיר) הן ניסיון של ג'וני גרינווד, הגיטריסט, "להרוס" את השיר.

השיר היה להיט רדיו גם בישראל, והלהקה ביקרה בארץ במסגרת סיבוב ההופעות (סדרת הופעות חיות) של האלבום.

האלבום גם נבחר ב־1998 על ידי קוראי מגזין Q הבריטי למקום 61 ברשימת 100 האלבומים הגדולים. עם זאת, מעריצים כבדים רבים רואים בו את האלבום החלש של הלהקה. הם טוענים שהוא שונה בסגנונו מהכיוון שהלהקה פיתחה אחר כך.

הצד האמיתי של רדיוהד החל להתגלות באלבום השני, The Bends, והגיע לשיא ב־OK Computer וב־Kid A, שהגדירו את הסגנון המוזיקלי של הלהקה לתקופה שאחריה.

Pablo Honey (פבלו האני) הוא האלבום הראשון של הלהקה רדיוהד. הוא יצא בחורף 1993.

באולפן יש את השיר המוכר ביותר שלהם, "Creep". זהו שיר עם מילים על רגשות קשים. השם של האלבום בא מתוכנית מתיחות טלפונית.

חלק מהאנשים אהבו את האלבום, וחלק מהמעריצים חשבו שהוא שונה מהאופי האמיתי של הלהקה. אחרי זה הלהקה הוציאה את The Bends, ואז את OK Computer ו־Kid A. אלה האלבומים שעזרו לה למצוא את הסגנון שלה.

"Creep" שודר הרבה ברדיו בישראל, והלהקה הופיעה כאן בסיבוב ההופעות שלהם. בשנת 1998 קוראי מגזין Q בחרו את האלבום במקום 61 בין 100 האלבומים הגדולים.