Parallel ATA

PATA (קיצור של Parallel Advanced Technology Attachment; חיבור מקבילי לטכנולוגיה מתקדמת) היה תקן חיבור נפוץ לדיסקים קשיחים ולהתקני אחסון במחשבים אישיים. התקן מגביל את אורך הכבלים ל־45 סנטימטר, ולכן הוא נועד לחיבור רכיבים בתוך מארז המחשב. עלותו הנמוכה הפכה אותו לנפוץ מאוד. החל משנת 2003 הוא הוחלף בהדרגה על ידי SATA, ובמפנה העשור השני של המאה ה־21 השימוש בו פסק כמעט לחלוטין.

יש מספר שמות נרדפים ל־PATA, כמו IDE, ATAPI ו־UDMA. השם הרשמי היה בעבר ATA, ולאחר הופעת SATA שונה השם ל־Parallel ATA.

גרסה מוקדמת של PATA פותחה בידי Western Digital ב־1986 ונקראה IDE. משמעות המונח Integrated Drive Electronics היא שבקר הכונן היה חלק מהכונן עצמו, ולא ככרטיס נפרד בלוח האם. מאוחר יותר הופיעה הרחבה בשם Enhanced IDE (EIDE), שתמכה בדיסקים גדולים יותר מ־504 מגהבייט ועד כ־8.4 גיגהבייט.

התקן הורחב גם כדי לתמוך בהתקנים עם מדיה נשלפת, תחת השם ATAPI. דוגמות לכך הן כונני תקליטורים וכונני DVD.

התקן המקורי השתמש במיעון (addressing) ברוחב 28 ביט, מה שהגביל את הנפח המקסימלי שניתן למפות לכ־128 גיגהבייט. מאוחר יותר, ATA‑6 אימץ מיעון ברוחב 48 ביט והעלה את המגבלה מאוד, עד לטווח של פטה־בייטים. חלק ממערכות ההפעלה הישנות, כמו גרסאות מוקדמות של Windows 2000, לא הפעילו את המיעון הרחב כברירת מחדל, ולכן נדרשו צעדים נוספים כדי ליהנות מנפחי דיסק גדולים מ־160 גיגהבייט.

לפני הגעת SATA חוברו כוננים בדרך כלל בכבלי נתונים שטוחים שיש בהם 40 גידים. הכבל היה בדרך כלל עם שניים או שלושה מחברים: אחד ללוח האם ושאר המחברים לכוננים.

כבלי PATA מעבירים נתונים בקבוצות של 16 ביט בכל פעם. למרות שמופיעים 40 גידים, רק 16 מהם משמשים לנתונים בפועל. המחבר מוגדר ל־40 פינים, אך בפועל נעשה שימוש ב־39 פינים כדי למנוע חיבור הפוך.

בתקני Ultra DMA המתקדמים יותר הופיעו כבלי 80 גידים. בכבלים אלה נוסף חוט הארקה נפרד לכל אות, כדי להפחית הפרעות אלקטרומגנטיות ולאפשר קצבים גבוהים יותר, בעוד שמספר הפינים נשאר זהה.

PATA הוא תקן לחיבור כונני אחסון למחשב. השם המלא הוא Parallel Advanced Technology Attachment. "מקבילי" אומר שדאטה עובר על כמה חוטים יחד.

כבלים של PATA קצרים, עד 45 סנטימטר. לכן משתמשים בהם בתוך מארז המחשב. הם היו זולים ולכן נפוצים.

בהמשך הוחלף PATA על ידי SATA משנת 2003. היום כמעט לא משתמשים בו.

IDE (Integrated Drive Electronics) הופיע ב־1986. "Integrated" אומר שהבקר נמצא בתוך הכונן עצמו.

הייתה גרסה משופרת בשם EIDE. היא אפשרה דיסקים גדולים יותר.

ATAPI אפשר לחבר גם כונני CD ו‑DVD. השם אומר שזה חיבור ל"חבילות" נתונים (Packet).

בתחילה היה גבול של כ־128 גיגהבייט לנפח. עדכון בשם ATA‑6 הגדיל את הגבול למאוד גדול.

כבלי PATA היו שטוחים ובעלי 40 גידים. לפעמים היו להם שני מחברים.

הם העבירו נתונים בקבוצות של 16 ביט. מאוחר יותר השתמשו בכבלים של 80 גידים. לגידים הנוספים היו חוטי הארקה לעזר. כך הפחיתו רעשים ולאפשרו מהירות גבוהה יותר.