Selling England by the Pound

''Selling England by the Pound'' הוא אלבום האולפן החמישי של ג'נסיס משנת 1973. האלבום מוזכר רבות כחלק מתקופת ה"רוק המתקדם" (סוג רוק עם שירים ארוכים ובנייה מוזיקלית מורכבת). כל השירים נכתבו, עובדו ונוגנו על ידי פיטר גבריאל, טוני בנקס, פיל קולינס, סטיב האקט ומייק ראת'רפורד. האלבום הגיע למקום השלישי במצעד הבריטי, ובהמשך קיבל דרגת זהב בארצות הברית ב־1990. שם האלבום נלקח מבסיסמת מפלגת הלייבור באותה תקופה, והוא נושא ביקורת חברתית על בריטניה. עטיפת האלבום היא ציור של בטי סוונוויק, "The Dream", שהשפיע על כתיבת השיר "I Know What I Like".

כל השירים נכתבו והולחנו על ידי טוני באנקס, פיל קולינס, פיטר גבריאל, סטיב האקט ומייק ראת'רפורד.

שיר זה, באורך כ־8 דקות, מביע קינה על השינויים החברתיים בבריטניה בתחילת שנות ה־70. מופיעות בו אזכורים לרשתות מזון מהיר כמו Wimpy ולמרדף אחרי זהב. השיר מתחיל בא-קפלה (שירה ללא כלי נגינה) ומתפתח לרוק קצבי. טוני בנקס השתמש במלוטרון M400, כלי מקלדת שמייצר צלילים סימפוניים. יש בסיום קטע שקט עם גיטרות קלאסיות וסיטאר חשמלי. שם האלבום נלקח מבית שני בשיר, והמוטיב המוזיקלי חוזר גם ביצירות אחרות באלבום.

זהו הלהיט מהאלבום, ושמו קשור גם לציור שעל העטיפה.

שיר זה נחשב לאחד משלוש היצירות המורכבות באלבום.

שיר רוק קל, הכולל רק גיטרות אקוסטיות ושירה. đâyו אחד משני השירים שבהם פיל קולינס שר כמוביל. השיר נכתב על ידי קולינס ומייק ראת'רפורד על מדרגות אולפני איילנד, והוא רומז לכיוון הפופי שאליו קולינס שאף.

אפוס של כמעט 12 דקות, שנכתב בהשראת ידיעה על קרבות כנופיות באזור איסט אנד בלונדון. גבריאל יצר דמויות בדיוניות והשתמש בקולות שונים כדי להמחיש אותן. חברי הלהקה חשבו שהטקסט ארוך מדי ביחס למנגינה, והקושי בביצוע חי הוביל לכך שהשיר הושאר בעיקר לסיבוב ההופעות של אותו זמן.

קטע אינסטרומנטלי שנכתב על ידי סטיב האקט בעזרת מייק ראת'רפורד. חלקו הראשון מנוגן בגיטרה קלאסית קצבית, ואילו החלק השני איטי על גיטרה חשמלית. זהו קטע ש־Genesis לא ביצעו בהופעות חיות. בנקס ובגבריאל התנגדו לכלול את הקטע באלבום, וטענו כי אורכו תרם לחריגה מאורך רצוי לאלבומי ויניל.

יצירה בת כ־11 דקות, המחולקת לשני חלקים. החלק הראשון עדין, עם גיטרה אקוסטית והרמוניות קול. החלק השני כולל סולו קלידים ארוך על ידי טוני בנקס, שנכתב במקצב א-סימטרי (7/8). המילים הושפעו מהפואמה "ארץ הישימון" של ט.ס. אליוט, ויש בה גם אזכורים לרומיאו ויוליה וטירסיאס.

השיר שמסיים את האלבום. הוא פרפרזה על השיר הפותח ועוסק בציניות כלפי תרבות הצריכה באנגליה. יש בו משחקי מילים עם שמות רשתות מכולת, והכותרת משחקת על המילים "Aisle" (מעבר בסופר) ו"Isle" (אי).

גבריאל והאקט פיתחו קטע בשם "Déja Vu" שלא נכנס לאלבום. האקט הכין גרסה לאלבום הסולו שלו Genesis Revisited מ־1996, וביצע את הקטע בהופעה ב־2019 כשהציג את האלבום בשלמותו.

כמה מהשירים בוצעו בסיבוב ההופעות של קידום האלבום, אך חלקם הושארו מחוץ לרפרטואר החי מאוחר יותר.

''Selling England by the Pound'' יצא ב־1973. זהו אלבום מס' חמש של הלהקה ג'נסיס. החברים שכתבו את האלבום הם פיטר גבריאל, טוני בנקס, פיל קולינס, סטיב האקט ומייק ראת'רפורד. האלבום ידוע בסגנון שנקרא רוק מתקדם. זה סוג של רוק עם שירים ארוכים והרבה שינויים.

כל השירים נכתבו על ידי חמשת חברי הלהקה.

שיר ארוך, כ־8 דקות. השיר מדבר על שינויים בחברה הבריטית. הוא מתחיל בשירה ללא כלים, ואז הופך לשיר רוק. יש בו כלי מוזר בשם מלוטרון. בסוף נשמעות גיטרות שקטות.

זהו הלהיט מהאלבום. השיר קיבל השראה גם מעיצוב העטיפה.

זהו אחד משלושה שירים מסובכים באלבום.

שיר פשוט עם גיטרות אקוסטיות. פיל קולינס שר כאן כמוביל.

שיר ארוך מאוד, כמעט 12 דקות. גבריאל קרא ידיעה על קרב בין כנופיות והמציא דמויות לסיפור. הוא שר בקולות שונים כדי להראות את הדמויות.

קטע בלי שירה, שנכתב על ידי סטיב האקט. חלקו ראשון מהיר על גיטרה קלאסית. החלק השני איטי וחשמלי. הלהקה לא ניגנה אותו בהופעות רבות.

שיר של כ־11 דקות. יש בו חלק עדין עם גיטרה, וחלק ארוך של קלידים בקצב מיוחד.

השיר הסוגר חוזר על רעיון השיר הפותח. הוא מבקר את תרבות הקנייה. שמו משחק על המילים "Aisle" (מעבר בסופר) ו"Isle" (אי).

נוצר קטע בשם "Déja Vu" שלא נכנס לאלבום. סטיב האקט הוציא גרסה שלו אחר כך.

לא כל השירים הושמעו בהופעות מאוחר יותר.