The Division Bell (פעמון החלוקה) הוא אלבומה ה-14 של פינק פלויד. האלבום יצא בבריטניה ב-28 במרץ 1994 ובארצות הברית ב-4 באפריל 1994. רוב השירים נכתבו על ידי דייוויד גילמור (שירה וגיטרה) וריצ'רד רייט (קלידים). הסופרת פולי סמסון, ארוסתו של גילמור, כתבה חלק גדול מהמילים. הנושא החוזר באלבום הוא תקשורת בין-אישית, האמונה שדיבור יכול לפתור בעיות.
הקלטות: ההקלטה נעשתה בכמה מקומות, כולל אולפני Britannia Row ובבית הסירה של גילמור, אסטוריה. מפקחי ההפקה והמשתתפים הבולטים כללו את בוב אזרין (מפיק), אנדי ג'קסון (הנדסאי), דיק פרי (סקסופון) וגאי פראט (בסיסט).
הצלחה וביקורת: הביקורות היו מעורבות, אך האלבום הצליח מסחרית בבריטניה ובארצות הברית. הוא זכה לפלטינות בארצות הברית ונלוו אליו סיבובי הופעות בארה"ב ובאירופה. חומר שלא שומש מההקלטות הוכנס מאוחר יותר לאלבום The Endless River (2014).
האלבום מדבר על בעיות תקשורת ושיחה. בשירים כמו "Poles Apart" ו-"Lost For Words" יש התייחסות לניכור בין חברי הלהקה ולרוג'ר ווטרס, שמילא תפקיד מרכזי בעבר ועזב ב-1985. גילמור אמר: "אנשים יכולים לפרש את השיר כיצד שירצו, אך בנקודה זו מאוחר מכדי שנתרעם על רוג'ר." שם האלבום מתייחס לפעמון בית הפרלמנט בבריטניה, שנועד להכריז על הצבעות. המתופף ניק מייסון הוסיף שהנושא קשור לבחירה, כן או לא.
השיר "A Great Day For Freedom" משלב רגש של שחרור מהתקופה שלאחר קריסת הגוש המזרחי, יחד עם אזכורים למלחמות שנגרמו אחר כך ביוגוסלביה. ב"Keep Talking" נעשה שימוש בדגימות קולות של הפיזיקאי סטיבן הוקינג (הקלטות שנלקחו מפרסומת), לאחר שביקש גילמור רשות להשתמש בהן. בסיום האלבום נשמע צ'רלי, בנו החורג של גילמור, מניח את הפלאפון כדי לנתק שיחה.
פתיחה אינסטרומנטלית (אין בה שירה) שמיוחסת לרייט וגילמור יחד. בתחילת השיר נשמע רעש לבן, שבלבל מאזינים שקיוו שהתקליט פגום.
בלדת רוק איטית שנכתבה על ידי גילמור, רייט ופולי סמסון. הטקסט שואל על המאמץ וההקרבה.
שיר שמזכיר את סיד בארט ורוג'ר ווטרס. השיר מדבר על ניכור בין חברי הלהקה.
יצירה אינסטרומנטלית נוספת, שנולדה מאלתור. גילמור השתמש בוואמי (מכשיר אפקטים לגיטרה) לסאונד הגבוה. השיר זכה בפרס גראמי ליצירה האינסטרומנטלית הטובה ביותר ב-1995.
שיר שנכתב על ידי גילמור ופולי סמסון. יש בו ניגון מלנכולי שהופך לרוק יותר שמח.
רייט שר כאן לראשונה כמוביל מאז 1973. השיר נוגע בהתמכרות, בדידות ודיכאון שחווה רייט.
נכתב על ידי גילמור, פולי סמסון, ניק לאירד-קלוס ובוב אזרין. גילמור השתמש בגיטרה אקוסטית ובאפקטים.
השיר היחיד באלבום שכתיבתו מיוחסת לגילמור לבדו. הוא כתב אותו לאשתו פולי סמסון.
שיר משותף של גילמור, סמסון ורייט. כולל את קולו האלקטרוני של סטיבן הוקינג. השיר יצא כסינגל בארצות הברית במרץ 1994 וזכה לחשיפה רחבה.
שיר של גילמור וסמסון, בעל נופך פולק־רוק. בסולו האקוסטי יש אזכור קצר ל"Wish You Were Here".
סינגל של האלבום. המילים משקפות זכרונות ילדות של גילמור ועזיבת עירו. הסופר דאגלס אדמס מצא את שורת השיר שבגללה נבחר שם האלבום. בקליפ, שבויים על ידי סטורם ת'ורג'רסון, מופיעים מקומות ילדותם של חברי הלהקה.
The Division Bell (פעמון החלוקה) יצא ב-1994. זהו אלבומה ה-14 של פינק פלויד. רוב השירים נכתבו על ידי דייוויד גילמור וריצ'רד רייט. פולי סמסון כתבה מילים להרבה שירים. הנושא העיקרי הוא דיבור ותיקשורת בין אנשים.
הקלטה והאנשים: רכשו אולפנים שונים והקליטו גם בבית הסירה של גילמור. המפיק בוב אזרין וסקסופוניסט בשם דיק פרי לקחו חלק.
הצלחות: האלבום הצליח והלהקה עשתה מסע הופעות. כמה שירים הופיעו גם בהמשך באלבום The Endless River (2014).
השירים מדברים על איך קשה לתקשר לפעמים. יש גם רמזים לניכור בין חברי הלהקה, כמו רוג'ר ווטרס.
פתיחה אינסטרומנטלית (שיר בלי שירה). בתחילה נשמע רעש לבן.
שיר כלי על הרגשת נטישה על אי. השיר קיבל פרס גראמי.
השיר כולל צליל דיבור של פרופסור סטיבן הוקינג (מדען מפורסם). זה הפך את השיר מיוחד.
שיר שמזכיר את התקופה אחרי נפילת החומות והעצמה וגם בעיות שקרו אחר כך.
שיר על ילדות וזכרונות. בפזמון יש צליל פעמון וכמה קולות שמזכירים שירים ישנים של הלהקה.
תגובות גולשים