V-1

V-1 היה הטיל השיוט המבצעי הראשון בעולם. פותח על ידי חיל האוויר הגרמני במלחמת העולם השנייה, ושימש מיוני 1944 עד מרץ 1945.

הטיל תוכנן על ידי רוברט לוסר ופריץ גוסלו בשם FI-103. טיסות ניסוי החלו ב‑1942, והשיגור המבצעי הראשון נעשה ב־12 ביוני 1944. היעד העיקרי נקבע לפי דרישת היטלר: לונדון. לאחר מכן הושם דגש גם על אנטוורפן. כ־30,000 טילים נבנו, כ־10,000 שוגרו לעבר בריטניה, וכ־4,000 פגעו באזור לונדון. כתוצאה מההתקפות נהרגו כ־5,500 אזרחים.
לאחר המלחמה מדינות כמו ארה"ב, ברית המועצות וצרפת בדקו טילים שנפלו לידיהן.

קצת נתונים מרכזיים: מהירות כ־630 קמ"ש, טווח כ־250 ק"מ, אורך כ־8 מטר, כנפים כ־5.4 מטר, משקל כ־2.2 טון, וראש קרב כ־850 ק"ג. הטיל עוצב בפשטות לייצור המוני; שלדה מפלדה וכנפיים מעץ לבוד. מנועו הפיק זמזום אופייני, ולכן קיבל את הכינויים "פצצה מזמזמת" ו"פצצה מעופפת".

ה-V-1 הונע על ידי מנוע מהוד סילון (pulse jet engine). זהו מנוע שפועל בדפיקות: בערות קצרות שחוזרות על עצמן, ולא כמו מנוע סילון רגיל. מנוע זה אינו נותן דחף רב בהמראה, ולכן הטיל שוגר מרמפה או הודבק למטוס מפציץ.

הטיל הונחה על ידי טייס אוטומטי. זה כלל גירוסקופים ומונה דרך שניצל פרופלור לספירת המרחק. מונה הדרך הוריד למצב חימוש כשהגיע קרוב למטרה, ואז המערכת הפסיקה את הבקרה והטיל צלל אל הארץ. הדיוק ההתחלתי היה בסביבות רדיוס 9.5 מייל, ושופר עד כ־3.5 מייל לקראת סוף המלחמה.

הבריטים פיתחו מערך הגנה רחב: תותחי נ"מ, מטוסים ליירוט, מכ"מים ומערכת בקרת אש. המבצע Crossbow כיוון במיוחד נגד אתרי השיגור. הושמו גם בלוני נ"מ; אלה הורידו כ־300 טילים בלבד. בנוסף נעשה שימוש בהטעיה ובמידע מסוכנים כפולים, כמו הסוכן גארבו, כדי לבלבל את הגרמנים לגבי מיקומי הפגיעות.

ה-V-1 נחשב לנשק הגרמני היעיל ביותר מבחינת עלות ותועלת. הוא זול ופשוט לייצור, וכדי לייצר טיל V2 אחד דרשו משאבים בשווים לכ־20 טילי V-1. ההשפעה הכלכלית והפסיכולוגית ניכרה: הצורך ליירט ולשמור על המטרות הפיל את עומס ההגנה על בעלות הברית.

V-1 היה טיל שיוט גרמני במלחמת העולם השנייה. הוא שימש בין 1944 ל־1945.

הטיל תוכנן בגרמניה ונורה לראשונה ב־12 ביוני 1944. היעד הראשי היה לונדון. כ־30,000 טילים נבנו. כ־5,500 אנשים נהרגו בפגיעות.

הטיל היה באורך כ־8 מטר ונשא ראש קרב כבד. הוא טס בגובה נמוך ויצר רעש זמזום חזק. לכן קראו לו "פצצה מזמזמת".

המנוע נקרא מנוע מהוד סילון. זהו "מנוע שפועם" שמייצר דפיקות רעשיות. המנוע לא יכול להמריא בכוחות עצמו, לכן שיגרו את הטיל מרמפה או מהאוויר.

בטיל היה טייס אוטומטי. זהו כלי שמוביל את הטיל לפי מרחק שהוכנס מראש. כשהטיל הגיע למרחק הנכון, הוא צלל אל הקרקע.

הבריטים השתמשו בתותחים, במתאבדים של מטוסים ומבלוני נ"מ כדי להפיל חלק מהטילים. הם גם הפציצו את אתרי השיגור והטעו את הגרמנים בעזרת סוכנים כפולים.

V-1 היה פשוט וזול לייצור. הוא עורר פחד בגלל הזמזום שלו, והכריח את ההגנה להקדיש להמון משאבים.