אבדון הוא שם שמופיע במסורות שונות כדי לתאר ישות או מקום שקשורים להרס ולמוות. השם נלקח מהמילה העברית "אבדון".
במקרא, במקורות כמו תהילים, משלי ואיוב, המילה מוזכרת במשמעות דומה למה שמכירים היום. בספר חזון יוחנן (הברית החדשה) אבדון נקרא "המשחית" ו"מלך הארבה", דימויים של כוח הרסני שמופיע באחרית הימים.
במגילות ים המלח יש אזכור של "שאול האבדון" וכן שינויי מקורות עתיקים מצביעים על כך שאבדון הובן לעתים כמקום, שאול או גיהנום (מקום של עונש לאחר המוות), ולא תמיד כשד או מלאך. פילון האלכסנדרוני תיאר אבדון כמקום, בעוד שכבר בכתב מן המאה ה-3 בשם "מעשי תומאס" אבדון מופיע כשם של שד או השטן.
במסורות שונות זוהה אבדון גם כמלאך המוות, כשד המצולות, ובמעין היררכיה של שדים הוא הושווה לשד סמאל מהתלמוד. בתחום הכישוף והאלכימיה אבדון נתפש כ"המלאך המשחית" של חזון אחרית הימים, ובספרות המיסטית המודרנית הוצג גם כישות רעה, למשל בציור ב-The Magus מאת פרנסיס בארט.
קיימת התאמה בין אבדון לדמות היוונית אפוליון, המוזכרת בברית החדשה כמנהיג שדי הארבה שיבואו בזמן המשיחי. בתורות על-טבעיות שונים מקשרים את אבדון לצבעים אדום, חום וירוק; לעונת החורף ולחודש ינואר; לשבת; לאינטואיציה; להקרבת קורבן; לאבן האודם; לחרב; ולקלף הטארוט "השיפוט".
אבדון הוא שם שמופיע בסיפורים ישנים. השם מגיע מהמילה העברית "אבדון".
בבחלק מהספרים הקדומים, כמו בתנ"ך, המילה מופיעה בצורה דומה למה שמבינים היום. בספר חזון יוחנן קוראים לו "המשחית" ו"מלך הארבה". זה אומר שהוא מקושר להרס גדול.
עוד מצאו אזכורים של אבדון במגילות ים המלח. פילון, חכם שהתגורר באלכסנדריה, חשב שאבדון הוא מקום כמו שאול. ב"מעשי תומאס" מכנים אותו שד או השטן.
אנשים ראו בו לפעמים מלאך המוות. יש שמקשרים אותו גם לאל היווני אפוליון. המיתוסים והאמונות מסבירים אותו בדרכים שונות.
במסורות מיסטיות אבדון מקושר לצבעים אדום, חום וירוק. גם לחורף ולחודש ינואר. לפעמים הוא מקושר לאבן אדומה, לחרב, ולקלף טארוט שנקרא "שיפוט".
תגובות גולשים