אבו בכר

אַבּוּ בַּכְּר עַבְּד אללַּהּ... (בערך 573, 634) היה הח'ליפה הראשון אחרי מוחמד. ח'ליפה (מנהיג דתי ופוליטי של המוסלמים) כיהן שנתיים, מ‑632 עד 634. כונה גם אַ-סִּדִּיק ("הצדיק"). אביו הוא אביו של עאישה, אחת מנשות מוחמד.


אבו בכר נולד במכה ב‑573 במשפחת קורייש אמידה. כילד אהב לגידול גדיים, ומכאן הכינוי "אבו בכר" (אבי הבכרים). למד קרוא וכתוב, אהב שירה והפגין זיכרון טוב. בגיל 18 החל לסחור והשתתף במסחר רב. לפני מפגשו עם מוחמד כבר היה דמות משפיעה בשבטו.

הוא התאסלם סביב 613, כשהחזיק באמונת מוחמד. לפי המסורת היה המאמין השני אחרי ח'דיג'ה. בשל מעמדו, רבים ממכריו ואת מי שהיו עבדים בעקבותיו התאסלמו גם הם. הוא תמך בשחרור עבדים ונחשב לאדם משפיע בקהילה המוקדמת.

ב‑622 היגר עם מוחמד ממכה לאל‑מדינה. הג'רה (הגירה) זו מסמנת את תחילת המניין המוסלמי. באל‑מדינה רכש קרקע למסגד ונשא לאישה את חביבה.

השתתף בקרבות מוקדמים לצד מוחמד, כגון בדר (בדר), אוחוד ואל‑חנדק (החפיר). היה נוכח בהסכם חודייבייה ובכיבוש מכה ב‑630. כשהיה מצביא בכוחות המוסלמים, הוביל או שלח כוחות לדיכוי מרידות של שבטים ערביים שניסו לחזור לשיטות הישנות שלהם.

כח'ליף שלח צבאות לכיוון המרחבים שהיו תחת שליטת הפרסים (האימפריה הסאסאנית) והביזנטים. הפיקוד בקרים רבים היה בידיו של ח'אלד בן אל‑וליד. הצבא המוסלמי כבש ערים בעיראק ובסוריה, כולל אל‑חירה, אל‑אנבר ועיראק צפונית, ואז עבר לכבוש ערים בסוריה ולבסס שליטה שם.

ב‑632 נפטר מוחמד. לפי מסורת שיעית הוא כיוון את ההשארה לעלי בן אבי טאלב בזמן שהוא על ערש הדווי. לפי המסורת הסונית לא השאיר הוראות ברורות.

לאחר מות מוחמד התכנסו מנהיגי הקהילה כדי לבחור יורש. אבו בכר נבחר לאחר ששני מנהיגים מרכזיים, עומר ואבו עוביידה, נשבעו לו אמונים. כאחראי העל, פתח במלחמות הרדה נגד שבטים שקראו לעצמם נביאים או חזרו לאמונות קודמות.

בהמשך סידר מסעות כיבוש רחבים נגד האימפריות הסאסאנית והביזנטית. בין המשימות היו קרבות גדולים בעיראק וסוריה, ובהם נהג ח'אלד בן אל‑וליד כמפקד מרכזי. הפלישות האלו פתחו תקופה של הרחבת שטחי האסלאם מעבר לחצי האי ערב.

אבו בכר נפטר ב‑23 באוגוסט 634 באל‑מדינה, ככל הנראה מהכשת נחש. לפני מותו קרא לקבל את עומר כיורשו. חלק מהקהילה קיבלה את עומר, אך תומכי עלי טענו שהזכות שייכת לעלי. קברו נמצא במסגד הנביא באל‑מדינה, לצד מוחמד.

לאבו בכר היו ארבע נשים ובנים ובנות מספריים, ביניהם עאישה שנישאה למוחמד. יש משפחות אשר טוענות שיוחסו אליו גם דורות מאוחרים.

בתקופת מוחמד היו מתחים עם כמה שבטים יהודיים באל‑מדינה. אבו בכר לקח חלק בגירוש כמה שבטים יהודיים מאזור אל‑מדינה כחלק מהמאורעות ההיסטוריים של אותה תקופה. במסעי הכיבוש נכבשו גם קהילות יהודיות ונוצריות, שחלקן קיבלו מעמד ד'ימי (מצב מיוחד לקבוצות שאינן מוסלמיות בחברות המוסלמיות), בתמורה לכניעה.

היסטוריונים מוקדמים תיארו אותו כאדם נמנע מקנאה, אהוד ומי שמכיר את תולדות שבט קורייש היטב. שמו שימש גם בהיסטוריה המאוחרת כשם של מנהיגים ואישים אחרים, לדוגמה אבו בכר אל‑בגדאדי בהיסטוריה עדכנית.

אַבּוּ בַּכְּר עַבְּד אללַּהּ (573, 634) היה המנהיג הראשון אחרי מוחמד. ח'ליפה (מנהיג אחרי מוחמד) שימש שנתיים, 632, 634.

נולד במכה למשפחה מכובדת. כילד אהב לגדל גדיים. למד לקרוא ולכתוב ועסק במסחר.

הוא הפך למוסלמי כשהכיר את מוחמד. אנשים רבים בעקבותיו גם התאסלמו.

הוא עבר עם מוחמד ממכה לעיר אל‑מדינה. הג'רה (הגירה) זו חשובה והתחילה את המניין המוסלמי.

השתתף בקרבות חשובים לצד מוחמד. אחרי מותו של מוחמד, הוביל צבאות שהרחיבו את שלטון המוסלמים מחצי האי ערב לסוריה ולעיראק. המצביא הבולט בצבאותיו היה ח'אלד בן אל‑וליד.

נפטר ב‑23 באוגוסט 634 באל‑מדינה, כנראה מהכשת נחש. קברו נמצא במסגד הנביא ליד מוחמד.

היו לו ארבע נשים ובנות ובנים. אשתו עאישה נודעה במיוחד כי הייתה אשת מוחמד.

בתקופתו היו חילוקי דעות עם שבטים יהודיים. בחלק מהמקרים הובילו זה מהלך של גירוש או שינויי מגורים.

היסטוריונים כתבו שהוא היה אדם שאנשים חיפשו את עצתו. שמו נשאר מוכר גם בזמן החדש.