דובאי

דובאי (בערבית: דֻבַּיְּ) היא אחת משבע האמירויות של איחוד האמירויות הערביות. האמירות שוכנת בחצי האי ערב לחופי המפרץ הפרסי. היא השנייה בגודלה בשטחה, אך בעלת האוכלוסייה הגדולה ביותר. בירת האמירות היא העיר דובאי.

דובאי הפכה למרכז עסקי ותיירותי בזכות אזורי סחר חופשי (מקומות עם חוקים מיוחדים לעסקים) והיעדר מס הכנסה. מדיניות זו משכה השקעות זרות רבות וביססה אותה כצומת בינלאומי למסחר ולתיירות.

דובאי הוקמה במאה ה־18 על ידי שבט בני יאס ככפר דייגים שהתפרנס מדיג ושליית פנינים. מיקומה על נתיבי סחר להודו הפך אותה למרכז מסחרי. גילוי הנפט ב־1966 שינה את המצב: באו עובדים זרים, נבנו תשתיות, והאמירות הפכה מודרנית. דובאי הצטרפה לאיחוד ב־1971.

מאז שנות ה־90 המשק צמח בגלל השקעות בהון, פיננסים ונדל"ן. בשנים האחרונות דובאי פועלת להפחתת התלות בדלק ופונה לאנרגיות סולריות (שמשיות) ולמדיניות סביבתית כדי להתמודד עם משבר האקלים.

דובאי גובלת באבו דאבי ושארג'ה. הקיץ חם מאוד; הטמפרטורות עלולות להגיע עד כ־50 מעלות צלזיוס. בשאר השנה נעים יותר, עם טמפרטורות של כ־20, 30 מעלות.

דובאי פועלת בתוך המסגרת הפדרלית של איחוד האמירויות, אך שומרת סמכויות שיפוט מקומיות. השליט הנוכחי הוא מוחמד בן ראשד אאל מכתום, שמכהן גם כראש ממשלת האיחוד מאז 2006. משפחת מכתום היא המשפחה השלטת בדובאי.

התמ"ג של דובאי הגיע לכ־107 מיליארד דולר ב־2014. מרבית ההכנסות מגיעות מאזורים כלכליים חופשיים ותיירות. באזורי סחר אלה חלים כללים מיוחדים, אנגלית נפוצה כאמצעי תקשורת, וחברות בינלאומיות נמשכות לשם. נמל "ג'בל עלי" הוא אחד המרכזיים.

הכנסות מנפט וגז מהוות פחות מ־6% מהכלכלה, ולכן הממשל משקיע בפיתוח ענפים אחרים. ענפי הנדל"ן והבנייה יחד תורמים בערך 14% לתמ"ג. המשבר הכלכלי ב־2009 (הקפאת חובות של דובאי וורלד) עצר חלק מהפרויקטים, אך בשנים שלאחר מכן הכלכלה התאוששה והפרויקטים חודשו.

תיירות היא מקור הכנסה חשוב. אקספו 2020 נדחה ל־אוקטובר 2021 בגלל מגפת הקורונה. בשנת 2016 ביקרו בדובאי כ־15 מיליון תיירים. קניון דובאי (שטח כ־1.1 מיליון מ"ר) הוא אחד מהמתקנים המסחריים הגדולים בעיר.

דובאי מפורסמת בפרויקטים נדל"ניים מרשימים: איים מלאכותיים (כגון "איי התמרים"), בורג' אל־ערב ובורג' ח'ליפה, המגדל הגבוה בעולם בגובה 828 מ'. עלייה בפעסק הבנייה עוררה גם שאלות על תנאי העבודה של העובדים הזרים.

כביש השייח' זאיד הוא עורק מרכזי ומערכת התשלום בו מבוססת RFID (שיטה לזיהוי וחיוב חשבון ללא עצירה). שדה התעופה של דובאי הוא מרכז תעבורה חשוב עם עשרות מיליוני נוסעים בשנה. מערכת המטרו הושלמה ב־2012 וכללה קווים עיקריים כגון הקו האדום. קיימת גם תחבורה מבוססת שיט מקומית, למשל סירות מסורתיות (אברות) בין בור ודיירה.

נכון ל־2017 התגוררו בדובאי כ־2.85 מיליון איש. רוב התושבים הם תושבים זרים; אוכלוסיית הזרים כוללת בעיקר הודים, פקיסטנים, בנגלים ופיליפינים. ערבית היא השפה הרשמית, אך שפות רבות נפוצות, ובכללן אנגלית ויש שפות דרום־אסייתיות. קיימת גם קהילה יהודית קטנה.

האיסלאם הוא הדת הרשמית. רוב המוסלמים בדובאי הם סונים. הממשלה מממנת רוב המסגדים ומנהלת את ענייניהם. קיימות גם קבוצות דתיות אחרות המתקיימות ברישיון, אך המרת דת ופרסום חומרי דת שאינם מקובלים אסורים בחוק.

המערכת דומה לשאר האמירויות: בתי ספר ציבוריים עם הוראה בערבית והדגשה באנגלית, ובתי ספר פרטיים רבים עם הוראה באנגלית המיועדים לעולים זרים. מועצות חינוך מקומיות הוקמו באמצע העשור הראשון של המאה ה־21 כדי לשפר את המערכת. כ־10% מהאוכלוסייה מחזיקים בתארים אקדמיים.

דובאי נחשבת לעיר בטוחה עם שיעורי פשע נמוכים. חוקי השריעה (המשפט האיסלאמי) בתוקף בחלק מהדברים. זכות הביטוי מוגבלת, וביקורת על השלטון לא מקובלת. מעמד הנשים מוגבל בתחומים רבים; שיעור הנשים בעמדות בכירות נמוך ותעסוקה נשית נמוכה יחסית. יחסי מין לפני הנישואין ומעשים הומוסקסואליים אינם חוקיים.

תנאי המחיה והעבודה של עובדים זרים זכו לביקורת. דו"חות הצביעו על צפיפות במגורים, שכר מאחר והגבלות בתחלופת מקום עבודה. היו דיווחים על הפגנות ועימותים סביב תנאי עבודה, כולל מקרים בפרויקטים גדולים כמו בורג' ח'ליפה.

דובאי היא אמירות באיחוד האמירויות הערביות. העיר יושבת על חוף במפרץ הפרסי.

היא התחילה כמקום של דייגים ושילוף פנינים. בשנת 1966 גילו שם נפט. מאז נבנו נמל גדול ובניינים מודרניים.

בקיץ חם מאוד. הטמפרטורות יכולות להגיע עד כ־50 מעלות צלזיוס.

יש שליט מהמשפחה השלטת. דובאי שייכת לפדרציה של אמירויות.

דובאי מתפרנסת ממסחר, תיירות ועסקים בחבל המסחר החופשי. הכנסות מנפט הן רק חלק קטן מכלכלה. יש בנמל גדול בשם ג'בל עלי.

בנו איים מלאכותיים ומגדלים גבוהים. בורג' ח'ליפה הוא הבניין הגבוה בעולם. הפרויקטים האלה משכו תשומת לב רבה.

יש כביש ראשי בשם שייח' זאיד. שדה התעופה גדול ומקשר בין יבשות. בעיר יש מטרו עם קווים עיקריים.

גרים בדובאי כ־2.8 מיליון אנשים. רובם עובדים זרים ממדינות שונות. מדברים שם ערבית, אנגלית ושפות נוספות.

האיסלאם היא הדת הרשמית. יש גם קהילות של דתות אחרות, אך יש חוקים שמגבילים שינויים דתיים.

יש בתי ספר ממשלתיים שמלמדים בערבית. יש גם בתי ספר פרטיים רבים שמלמדים באנגלית.

העיר בטוחה בדרך כלל, אך יש מגבלות חופש ביטוי וחוקים דתיים שחלים על התנהלות היום־יום.

הרבה עובדים זרים עובדים בדובאי. חלקם חיים בתנאים קשים. ארגונים בינלאומיים מדברים על הבעיות האלה.