אָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן (בראשי תיבות: אדר"נ או אבדר"נ) היא תוספת למסכת אבות. רוב החוקרים משווים את זמן היצירה לתקופת התנאים, כלומר לרבנים שכתבו את המשנה, וזמן העריכה משוער לתקופת הגאונים, כלומר ראשי ישיבות בימי הביניים. הספר מיוחס לרבי נתן הבבלי.
המסכת קיימת ב-41 פרקים בנוסח א' הנפוץ, או ב-48 פרקים בנוסח ב'.
לא ברור מדוע נקראה המסכת על שם רבי נתן. יש התייחסויות קדומות שמנסות להסביר זאת, אך אין הסכמה בטענה אחת ברורה.
אדר"נ הוא חיבור מגוון. הוא כולל אמונות ודעות, הלכות דרך ארץ (כללים להתנהגות), סיפורי חכמים ומדרשים (הסברים ומעשיות). המסכת נחלקת לשני חלקים: קטעים המיוחסים לחכמי המשנה ולראשוני האמוראים, וקטעים מאוחרים יותר.
על החיבור נכתבו פירושים בולטים. הרב חיי"ד (חיים יוסף דוד אזולאי) כתב פירוש בשם "כיסא רחמים". הרב רחמים נסים יצחק פלאג'י מאיזמיר כתב פירוש שלושה חלקים בשם "אבות הראש".
המסכת נדפסה לראשונה יחד עם התלמוד בפרנקפורט בשנת ה'ת"ף. במהדורות התלמוד המאוחרות היא הופיעה לעתים בסוף סדר נזיקין, אחרי מסכת אבות, או יחד עם המסכתות הקטנות.
קיימים שני נוסחים עיקריים הנקראים נוסח א' ונוסח ב'. יש וויכוח מחקרי על היחסים ביניהם. כמה חוקרים סבורים ששניהם יצאו מגירסה מקורית שאבדה. אחרים טוענים ששתי הגרסאות גדלו במקביל, כלומר יצגו מסורות שונות.
במחקרים הוצע שנוסח ב' שמר טוב יותר על החומר, ונוסח א' עבר הרבה שינויים ועריכות. גישה אחרת טענה שנוסח ב' הוא בעיקר על מעשים טובים, בעוד שנוסח א' נוטה להדגיש לימוד תורה. לכן כשדנים בתאריך ובמקור, חשוב להתייחס לכל נוסח כיחידה נפרדת.
נוסח א' של אדר"נ הופיע כבר במהדורת יושטיניאן של התלמוד בשנת ה'ש"י (1550) ונכלל מאז ברוב מהדורות התלמוד. בשנת ה'תרמ"ז (1887) פרסם שניאור זלמן שכטר מהדורה מדעית שבה פורסם נוסח א' מתוקן לפי כתבי יד. בו-זמנית הוא פרסם לראשונה גם את נוסח ב', שהיה פחות מוכר עד אז.
מנחם קיסטר חקר את דרכי העריכה והנוסחים והסיק שהחומר עבר שינויים ארוכים. הוא מצא ששני הנוסחים רחוקים מהמוצא המקורי, אם כי יש עדיפות קלה לנוסח ב'. בעקבות עבודתו יצאה מהדורה מחודשת של אדר"נ בשנת 1997, הכוללת צילום של מהדורת שכטר והרחבות וציון מקורות.
אבות דרבי נתן, שנקרא גם אדר"נ, הוא ספר קטן שמוסיפים למסכת אבות. הוא מיוחס לרבי נתן הבבלי.
הספר מכיל הרבה דברים: אמונות, דרכי התנהגות, סיפורים על חכמים והסברים שנקראים מדרשים. יש בו שני חלקים: קטעים ישנים וקטעים שנוספו מאוחר יותר.
יש לו שתי גרסאות עיקריות. אחת נקראת נוסח א' והאחרת נוסח ב'. חוקרים דנים איזו גרסה קדומה יותר. נדמה שנוסח ב' מדבר הרבה על מעשים טובים, ונוסח א' מדגיש לימוד תורה. לכן צריך לבדוק כל גרסה בנפרד.
החיבור הודפס פעם ראשונה עם התלמוד בפרנקפורט. במאה ה-19 פרסם שכטר מהדורה מדעית. חוקר בשם מנחם קיסטר בדק את הנוסחים ומצא שהם עברו הרבה שינויים לאורך הזמן.
המסכת מופיעה ברוב המהדורות אחרי מסכת אבות, או בסוף סדר נזיקין.
תגובות גולשים