אביגיל

אביגיל היא דמות מקראית. היא הייתה אישתו של נבל הכרמלי, ולאחר מותו נישאה לדוד המלך.

השם אביגיל מפרש לעתים כ"אבי השמחה" או "אבי הגאולה". פירושים אחרים מקשרים אותו לשם שמקובל אצל השומריים או למושג של כוהנת. כוהנת = אישה שמולכת בפולחן דתי.

בספר שמואל אביגיל מתערבת כשדוד וארבע מאות מחבריו עומדים לצאת להכות את נבל ובני ביתו. נבל סרב לבקשת אנשי דוד וזלזל בדוד. אביגיל מסדרת שי לדוד ומביאה לו מנחה. בדרכה אל דוד היא פועלת במהירות ובחכמה ומשכנעת אותו לא להרוג את נבל.
כשחזרה הביתה מצאה את נבל משתכר במשתה. בבוקר, כששמע נבל על המאורע, "מת ליבו", לפי פירושים נגרם לו צער קשה או שיתוק, והוא מת כעבור כעשרה ימים. לאחר מותו של נבל שלח דוד נעריו וביקש מאביגיל להינשא לו. היא הסכימה ונישאה לדוד. לבנה אצל דוד קוראים בשמות שונים במקורות: בכמה ספרים כלאב, ובאחרים דניאל או שמות אחרים בתרגום.

המקרא מציג את אביגיל כאישה "טובת שכל ויפת מראה", כלומר חכמה מאוד ומרשימה במראה. כנגד תיאור זה עומד תיאור נבל כאדם נבל וכוחני. חוכמתה ואיפוק רגשותיה באו לידי ביטוי כשעמדה מול דוד והצליחה לשכך את כעסו ולהניח לו להימנע משפיכות דמים. בתיאור מעורבים מוטיבים כמו הכנת מנחות מראש, שדומה למעשיו של יעקב בדרך למפגש עם עשו.

נאומה של אביגיל מחולק לשני חלקים עיקריים. היא מקבלת על עצמה את אשמת בעלה, ממרצת רחמים כלפי דוד ומטילה אשמה על נבל. בנאום היא נוקבת בכינויים מכבדים כלפי דוד ורואה בו אדם שבידיו ייעוד אלוהי. השכנוע שלה מבוסס על טיעונים מוסריים ופוליטיים: היא מזכירה שאם דוד יפגע בנבל יתכן שזה יגרום לו צער פנימי ומכשולים בעמידתו מול אויבים אחרים, כמו שאול. בסיום נאומה היא קוראת להימנע משפיכות דמים ולהשאיר את הדין בידי ה'. דוד מודה לה על כך שנמנע דם.

במסורת חז"ל מופיעה אביגיל כדמות חשובה. היא נחשבת באחד המאמרים כנביאה, אישה שקיבלה מסר דתי. בתלמוד מובא סיפור שבו היא משתמשת בטיעון הלכתי כדי להניא את דוד מביצוע רצח בלילה. חז"ל מציינים גם את יופיה וחכמתה, ומייחסים לה מעמד מיוחד בשל עצירתה את הדמים ומניעת החטא.

אביגיל היא דמות מהתנ"ך. היא הייתה אשתו של נבל. אחרי שמות בעלה, היא היתה אישתו של דוד.

שמו של אביגיל קשור לשמחה או לגאולה. יש גם פירוש שקושר אותו לכוהנת. כוהנת = אישה שעוסקת ברבנות או פולחן.

כאשר דוד רצה להעניש את נבל, אביגיל מיהרה אל דוד. היא הביאה לו מתנות ונימסה לו לדבר. היא שכנעה אותו לא להרוג את נבל. כשחזרה הביתה ראתה שנבל שיכור. בבוקר נבל נפגע מאוד ובסוף מת.
דוד ביקש להינשא לאביגיל. היא הסכימה ונישאה לו. לבנה נקרא בכמה ספרים בשמות שונים.

אביגיל מתוארת כחכמה ויפה. חוכמתה הצילה אנשים ממלחמה. היא ידעה לדבר נכון כדי לעצור אלימות.

חז"ל (חכמי התלמוד) ראו בה נביאה. הם סיפרו שהיא השתמשה בטיעונים חכמים כדי לשכנע את דוד לא להרוג.