אבן ירושלמית

"אבן ירושלמית" היא אבן הבנייה המקומית של ירושלים ושל הערים הסמוכות. זוהי בדרך כלל אבן גיר אאוליטי, או גיר דולימיטי. גיר הוא סלע משקע שנוצר בעיקר ממקורות ימיים; דולומיט דומה לו אך עם מרכיב מגנזיום.

צבע האבן נע בין צהבהב כהה לגוון אדמדם. סוגי אבנים שונים ממחצבות הרי ירושלים שייצרו צבעים מגוונים, מהלבן והאפור ועד לזהוב.

בתקופות קדומות חצבו תושבי ירושלים את האבן ישירות מהמחצבות שבסביבה. מערת צדקיהו ומחצבות נוספות סיפקו אבני גזית לאורך מאות שנים, והן שימשו לבנייה מן הברזל ועד התקופה העות'מאנית.

חפירות הראו שיש מחצבות רבות מסביב לירושלים, ובחפירת הצלה משנת 2013 נתגלתה מחצבה גדולה שתוארכה לסוף התקופה ההלניסטית.

במאה ה-20, כבר בתחילת תקופת המנדט, חוקק חוק של מושל ירושלים רונלד סטורס. החוק חייב שכל קיר חיצוני בעיר יחופה באבן מסותתת. זה נעשה כדי לשמר את סגנון הבנייה המסורתי של העיר.

בהתחלה לא אכפו את הדרישה לחיפוי אבן, כי היה קשה ויקר לבנות במהירות. אך בשלהי שנות ה-60 העירייה החלה שוב לאכוף חיפוי אבן. אחרי 1967 עלו אספקות האבן ממחצבות באזורי יהודה ושומרון. בשנים מאוחרות יותר נכנס גם ייבוא מאתרי חוץ.

ביולי 2019 העירייה בחנה עדכון של התקנה, כדי להתאים לבנייה גבוהה ולטכנולוגיות חדשות.

החיפוי בסגנון "אבן ירושלמית" מאופיין בגוון צהבהב עמום, עם לפעמים פסים או כתמים ורודים.
השורות בנראות אופיינית, אריחים באורכים משתנים, בדרך כלל בגובה 15, 25 ס"מ, והמישקים ממולאים בטיט.

האריחים מסותתים בסגנונות מסורתיים ששוררים בארץ מתקופות שונות.

חיפוי נעשה במספר שיטות: בנייה מסורתית עם האבן עצמה, או קירות משולבים של בטון ואבן. קיימת תקינה ישראלית שמגדירה שיטות אלה, כולל תקנים ומפרטים שנעשה בהם שימוש מאז שנות ה-90 ואילך.

חיפוי האבן הפך לסמל של ירושלים ולעתים של ארץ ישראל. לכן משתמשים בסגנון הזה גם בבניינים מחוץ לירושלים ובמדינות אחרות.

אבן ירושלמית היתה נושא לסרט תיעודי בשם "רד סטון - הצד האחר של ירושלים", ששודר גם בערוץ אל-ג'זירה.

אבן ירושלמית היא האבן המקומית שמבנים בירושלים בנויים בה. היא עשויה מגיר. גיר הוא סלע שנוצר מהים.

הצבע שלה צהבהב עד קצת אדמדם.

לפני אלפי שנים חפרו אנשים מחצבות. מחצבה זה מקום שחופרים בו אבן.
האבנים מהמחצבות שימשו לבניית בתים וחומות בעיר.

בשנת 1918 חוקק חוק שאמר שכל קיר חיצוני בירושלים יחופה באבן. זה נעשה כדי לשמור על המראה הישן של העיר.

בהתחלה לא אכפו את החוק, כי היה יקר ומהיר לשים טיח. אחר כך העירייה החלה שוב להחיל חיפוי אבן.
מאוחר יותר ייבאו גם אבן מאזורים אחרים.

החיפוי נראה כקווים של אריחי אבן צהבהבים. האריחים בצורות ובגדלים שונים.
המשקים בין האריחים מלאים בחומר שנקרא טיט.

לאבן יש משמעות מיוחדת. היא מזוהה עם ירושלים. לעתים משתמשים בה גם במקומות אחרים בעולם.