אבנית היא שכבה קשה בצבע לבן-אפור שמצטברת בקומקומים חשמליים, בגופי חימום מים ובכל מערכת שבה זורמים מים חמים.
האבנית נוצרה כשיונים ומלחים שנמסו במים שוקעים בזמן החימום. המינרלים האלה מקורם בסלעי גיר (אבנים עשירות בסידן) שהגשם ממיס, מגיעים למי התהום ולמי השתייה.
להסרת האבנית יוצרים סביבה חומצית שממיסה מחדש את הגיר על גוף החימום. בבית משתמשים לעיתים בחומצת לימון (מלח לימון) או בחומץ כדי להמיס את המשקע.
מי שיש בהם סיכון לאבנית נקראים "מים קשים". מים כאלה מכילים בעיקר יוני סידן ומגנזיום, ולעתים ביקרבונט (יון שמקורו בפחמן דיאוקסיד מומס).
המרכיב העיקרי של סלע הגיר הוא סידן פחמתי (CaCO3). חומר זה אינו מסיס במים טהורים, אבל מי גשמים מעט חומציים (מפני ש-CO2 מהאוויר יוצר בחומר המים חומצה חלשה בשם חומצה פחמתית) יכולים להמיס אותו ולהפוך אותו לצורה מסיסה, סידן מימן פחמתי.
בעת חימום המים משתחרר הפחמן הדו-חמצני מהמים, והתגובה ההפוכה מתגברת. זה גורם לסידן המומס לשוב ולהשקע כ- CaCO3, כלומר כאבנית. מגנזיום מתנהג בצורה דומה ולכן גם מגנזיום פחמתי ישקע.
יוני סידן יכולים גם להיקשר לסבון. סבון מכיל יונים שליליים (אניונים) שמקשרים לסידן ויוצרים מלחים לא מסיסים. זה יוצר קרום קשה על משטחים, שנקרא לעתים "שומנית סבון".
מניעת אבנית נעשית בריכוך מים, הורדת ריכוז היונים הבלתי מסיסים במים.
יש חשש ציבורי ששתיית אבנית עלולה לגרום לבעיות כמו אבנים בכליות, אך לפי נתונים קיימים אין עדות על השפעה שלילית של מים קשים על בריאות האדם. ארגון הבריאות העולמי מצא כי אין ראיות להשפעה מזיקה, ומועצת המחקר הלאומית בארה"ב ציינה שמים קשים יכולים לתרום חלק מהסידן והמגנזיום הדרושים בתזונה.
אבן שן היא משקע קשה שמתקשה על השיניים בעקבות מינרליזציה של רובד חיידקי. המשקע מגיע ממינרלים שברוק ובמזון והופך למצע קשה. אבן שן עלולה לפגוע בחניכיים כי היא מקלה על הצטברות חיידקים. הסרה נעשית בדרך כלל באופן מכני אצל שיננית.
בשפה היומיומית קוראים לאבן השן "אבנית", אך הרכב הכימי שלה שונה מהרכב האבנית שמקורה במי שתייה. אבן שן מכילה תערובת של חומרים אורגניים ואי-אורגניים, בעיקר צורות של סידן-פוספט.
אבנית היא שכבה קשה לבנה-אפור שמצטברת בקומקומים ובכלי חימום מים.
היא נוצרת כשמינרלים מהמים (כמו סידן ומגנזיום) שוקעים בזמן שמחממים את המים. המינרלים האלה הגיעו מזמני גיר שהגשם ממיס והם נכנסים למי השתייה.
כדי להוריד את האבנית אפשר להשתמש בחומצת לימון (מלח לימון - אבקה) או בחומץ. אלה מסייעים להמיס את המשקע.
אבן הגיר נמסת מעט במים חומציים. כשהמים מתחממים, הגז שנמצא במים יוצא לאוויר והחומר שמומס חוזר להיות אבנית קשה. גם מגנזיום עושה את אותו הדבר.
סידן יכול להיקשר לסבון וליצור קרום קשה על הכיור או המקלחת. כדי למנוע אבנית עושים תהליך שנקרא ריכוך מים, שמוריד את המינרלים הבעייתיים.
אין הוכחה שאבנית במים מזיקה לבריאות. מים קשים יכולים לתת קצת סידן ומגנזיום שתורמים לתזונה.
אבן שן נוצרת על השיניים מהרובד החיידקי ומהמינרלים שבפה. היא שונה מהאבנית בקומקום. אבן שן עלולה להזיק לחניכיים. שיננית מסירה אותה בדרך כלל.
תגובות גולשים