אבנר כהן

אבנר כהן (נולד ב-1951) הוא פרופסור במכון מידלברי ללימודים בינלאומיים במונטריי. הוא מתמחה בהיסטוריה של פיתוח נשק גרעיני ובמניעת הפצתו (מניעת הפצת נשק גרעיני למדינות נוספות). כהן מתמקד במיוחד במדיניות הגרעין של ישראל. בשנת 1998 פרסם את הספר המרכזי שלו, "Israel and the Bomb"; מהדורה עברית הופיעה ב-2000.

כהן גדל ברמת השרון. אביו, טוביה כהן, היה עיתונאי. הוא סיים תואר ראשון בפילוסופיה בתל אביב (1975), תואר שני באוניברסיטת יורק בקנדה (1977) ודוקטורט באוניברסיטת שיקגו, בנושא תולדות הספקנות, בהדרכת סטיבן טולמין.

במהלך הקריירה האקדמית הוא לימד במוסדות שונים: אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, אוניברסיטת בן־גוריון, אוניברסיטת תל אביב, והיה עמית מחקר בבית הספר לממשל בהרווארד. ב-1990 עבר לעבודה ב-MIT, ובשנים שלאחר מכן שימש חוקר בכיר באוניברסיטת מרילנד. מאז 2011 הוא פרופסור במכון מידלברי במונטריי.

כהן החל לחקור נושאי נשק גרעיני בתחילת שנות ה-80. הוא התבונן על הבעיות של העידן הגרעיני כמתמודד של פילוסופיה: רכישה, הרתעה (איום שנועד למנוע התקפה) ותפוצה. עבודותיו המוקדמות עסקו בשאלות מוסריות של הנשק הגרעיני. לאחר חשיפת פרשת ואנונו ב-1986, החל להתעמק בתוכנית הגרעין הישראלית. ב-1987 ערך את הספר "אנושות בצל האטום" וב-1989 פרסם סקירה היסטורית על העידן הגרעיני והמשמעויות המוסריות שלו.

הספר "ישראל והפצצה" מתאר את הקמת הכור בדימונה, את יחסי ישראל-ארה"ב בסוגיות פיקוח גרעיני, ואת מדיניות העמימות של ישראל (מדיניות של לא־הבהרה בנוגע לנשק). מחקרו מבוסס על אלפי מסמכים ויותר ממאה וחמישים ראיונות.

הצנזורה הצבאית בישראל פסלה את כתב היד, וכהן פרסם את הספר בארצות הברית ב-1998. הוא הוזהר כי שובו עלול להביא למעצר. ב-2001 שב לישראל, נחקר עשר ימים על ידי גורמי ביטחון ונמצא כי לא השתמש בחומרים מסווגים. חלק מהמסמכים שאסף הועברו לאחר מכן לארכיון המדינה.

כהן טוען שמדיניות העמימות היא מיושנת ופוגעת בדמוקרטיה. לדבריו, ההסתרה יוצרת ציבור מפוחד וחסר מידע, מקשה על קבלת החלטות בריאה ומגבילה את הדיון הציבורי. הוא סבור שחשיפה מבוקרת של המצב תעניק לישראל לגיטימציה בינלאומית. ב-2005 פירסם את "הטאבו האחרון" על דימונה ומדיניות העמימות. בספרים נוספים טען גם כי ישראל העלתה חלקית את הכוננות הגרעינית במלחמת יום הכיפורים.

כהן דן גם בתופעת הצנזורה העצמית בעיתונות, וטען שבעיתונים הגדולים נמנעה פרסום חופש בנושא הגרעיני בשנות ה-60.

אבנר כהן נולד ב-1951. הוא מלמד במכון מידלברי במונטריי. הוא חוקר היסטוריה של נשק גרעיני. זאת אומרת הוא בודק איך מדינות פיתחו חללים עם אנרגיה מסוכנת.

כהן גדל ברמת השרון. אביו היה עיתונאי. כהן למד פילוסופיה. הוא למד בתל אביב, בקנדה ובשיקגו. הוא עבד באוניברסיטאות שונות בארצות הברית ובישראל. מאז 2011 הוא פרופסור במונטריי.

כהן חקר שאלות קשה על נשק גרעיני. הרתעה היא איום כדי למנוע התקפה. תפוצה היא הפצת הנשק למדינות אחרות. אחרי פרשת ואנונו ב-1986, הוא חקר את תוכנית הגרעין של ישראל יותר לעומק.

הוא כתב ספר בשם "Israel and the Bomb". הספר מספר על הכור בדימונה (מתקן גרעיני) ועל מדיניות העמימות. עמימות פירושה לא לומר בבירור אם יש נשק.

הצנזורה הצבאית בישראל אסרה את הספר. כהן פרסם אותו בארצות הברית ב-1998. כששב לישראל ב-2001, נחקר ויוכח שלא השתמש בחומרים מסווגים. אחרי זה התיק נסגר.

כהן אומר שעמימות פוגעת בדמוקרטיה. הוא חושב שחשיפה מסודרת תסייע לישראל. הוא גם כתב על התקופה של מלחמת יום הכיפורים והשפעותיה על כוננות מדינית.

ספריו החשובים: "Israel and the Bomb" ו"הטאבו האחרון".