אבצן

אִבְצָן מבית לחם היה השופט התשיעי ששפט את ישראל בתקופת השופטים.

אבצן מוזכר בתנ"ך רק במקום אחד, בשלושה פסוקים בלבד.

יש מחלוקת לגבי מיקומו. הזיהוי המקובל הוא בית לחם יהודה, שנקראת גם אפרתה, עיר שמוזכרת במגילת רות ומוזכרת כמקום מוצאו של דוד המלך. לפי זיהוי זה היה אבצן משבט יהודה. אחרים מציעים שהוא מבית לחם בגליל, הקשור לשבט זבולון.

לפי הכתוב היו לו שלושים בנים ושלושים בנות. הוא חיתן את כולם עם בני שבטים אחרים. זה מעיד שהוא ראה את עצמו כמנהיג לכל עם ישראל ולא רק לשבטו, וניסה ליצור קשרים בין השבטים.


התלמוד (אוסף הדיונים והתלמודים של החכמים) והמדרש (פרשנויות וסיפורים על המקרא) מזכירים אותו. האמורא רבה בר רב הונא מזהה את אבצן עם בעז ממגילת רות. הזיהוי נשען על העובדה שגם בעז גר בבית לחם באותה תקופה ועל אופיו המנהיגותי.

התלמוד מוסיף שאבצן ערך משתאות גדולים לכבוד חתונות ילדיו. הוא לא הזמין אדם בשם מנוח, ונאמר שעל כך נענש: שישים מבניו מתו בחייו. לאחר מכן נשא את רות והוליד את עובד, שמתואר כ"חד דמשיתין זריז" (אחד זריז משישים), ובהמשך היה סבו של דוד המלך.

רש"י מתעכב על בעיית הכרונולוגיה ומצטט מסורות שמנסות להסביר אותה. על פי אחת הסברות, כאשר רות נכנסה להריון, בעז מת מיד. רש"י גם מצטט פירוש לפירוש השם "אבצן", "אב לכל הצנונים", ומביא מסופר שאשה צעירה שכבה אצלו, אך הם נצטננו ולא התקרבו.

אִבְצָן מבית לחם היה שופט בתקופת השופטים. שופט כאן הוא מנהיג ששפט וקיבל החלטות לעם.

הוא מוזכר בתנ"ך במקום אחד, בשלושה פסוקים בלבד.

רוב המסורת מזהה אותו עם בית לחם שביהודה. בית לחם זו היא גם עיר במגילת רות ומקום מוצאו של דוד.

לאבצן היו שלושים בנים ושלושים בנות. הוא חיתן אותם בשבטים שונים. זה הראה שהוא רצה לקרב בין השבטים ולשמש כמנהיג של כל עם ישראל.


התלמוד הוא ספר גדול של הלכות וסיפורים. המדרש מסביר סיפורי מקרא.

חכם בשם רבה בר רב הונא אמר שאבצן זהה לבעז ממגילת רות. התלמוד מספר שאבצן ערך שמחות גדולות ולא הזמין אדם בשם מנוח. בעקבות זאת נאמר ששישים מבניו מתו בחייו. אחר כך נשא את רות והוליד את עובד, שהוא סבו של דוד המלך.

רש"י תהה על ההסברים האלה. יש גם פירוש לשמו של אבצן: "אב לכל הצנונים". פירוש זה נוגע לסיפור שבו אישה צעירה שכבה לידו והם שמרו מרחק ולא התקרבו.