אברהם אבל אדולף ארליך

אברהם אבלי אדולף ארליך (Abraham Abele Adolf Ehrlich; 20 בספטמבר 1837, 7 במרץ 1913) היה רב ומחנך בלטביה ובמזרח פרוסיה, ואחד מראשי הקהילה היהודית בקורלנד.

נולד בילגבה שבקורלנד למשפחה דוברת־גרמנית. הוריו חינכו על פי עקרון "תורה עם דרך ארץ", כלומר לימוד תורה יחד עם השכלה כללית ותרבות. קיבל השכלה תורנית מסבו ולמד גם בבתי ספר כלליים במיטאו.

ב־1858 החל ללמד בבית־ספר יהודי בפרידריכשטט. ב־1861 עבר לברלין והשלים מבחני בגרות. בשנים 1865, 1868 למד פילוסופיה בברלין ובהאלה, וכתב דוקטורט על יחסו של אריסטו אל הדיאלוג של אפלטון (פוליטיאה).

מ־1870 לימד בבית־ספר יהודי בברלין. במשך השנים שימש כרב ושרת חינוך: רב בקהילה בניידנבורג, רב ראשי בריגה ומנהל בית־הספר היהודי שלה, ורב הקהילה בטילזיט משנת 1903 ועד מותו.

למרות שהוגדר אורתודוקסי (שומר מצוות), היה בעל דעות ליברליות והתמנה כמוביל הקהילה היהודית הדוברת־גרמנית באזור. חיבר ספרי הגות ולימוד.

רעייתו הייתה נאני לבית יעקבי, שבאה ממשפחה של רבנים. נכדו הוא המלחין הישראלי אבל ארליך.

אברהם אבלי אדולף ארליך (1837, 1913) היה רב ומורה. הוא פעל בלבטביה ובפרוסיה המזרחית.

נולד בעיר ילגבה במשפחה דוברת גרמנית. הוריו האמינו ב"תורה עם דרך ארץ", ללמוד גם תורה וגם דברים כלליים. הוא למד אצל סבו ובבתי ספר רגילים.

בצעירותו לימד בבית־ספר יהודי ועבר לברלין להמשיך ללמוד. אחר כך שוב חינך ולימד בקהילות שונות.

היה רב בריגה ובטילזיט. רב הוא מנהיג דתי יהודי. ארליך היה שמרן בדת אך גם פתוח לרעיונות חדשים. הוא כתב ספרים על יהדות וחינוך.

רעייתו באה ממשפחה של רבנים. נכדו הוא המלחין הישראלי אבל ארליך.