אברהם יהושע השל נולד בוורשה ב-1907 במשפחה חסידית מפורסמת. חסידות היא תנועה דתית יהודית שמדגישה רוחניות וחיבור לאל. משפחתו הייתה מיוחסת: מצד האב צאצא של אברהם יהושע השיל מאפטא, ומצד האם קשרים לבעל שם טוב ולרבי לוי יצחק מברדיצ'ב. הוא היה הילד הצעיר מבין שישה.
בגיל עשרה התייתם מאביו ועבר ללמוד תחת דודו, הרבי מנובומינסק. לפני גיל 16 קיבל סמיכה רבנית. בגיל צעיר גם עבר אבחון פסיכותרפי ומצא את עצמו נשלח ללמוד בברלין. שם סיים גימנסיה והחל ללמוד פילוסופיה, היסטוריה של האמנות ופילולוגיה שמית באוניברסיטת ברלין.
בברלין השתלב בבית מדרש גבוה ללימודי יהדות, מקום שבו נסדקו גבולות בין לימוד קלאסי לשיטות מודרניות. הוא כתב דוקטורט על הנבואה והוראה בו. ב-1936 הוצע לו לנהל סמינר יהודי בפרנקפורט.
בסוף 1938 נעצר על ידי הנאצים וגורש לפולין. לאחר מכן עבר ללונדון וב-1940 עלה לארצות הברית. בארה"ב החל ללמד בהיברו יוניון קולג' ובהמשך עבר ב-1945 לבית המדרש לרבנים של התנועה הקונסרבטיבית (JTS). שם כיהן כפרופסור לאתיקה יהודית ולקבלה. קבלה היא מסורת מיסטית ביהדות החוקרת את דרכי ההימצאות של האל.
הוא לא הסתדר היטב עם גישות רפורמיות שזלזלו במצוות המעשיות. בעמדתו הקונסרבטיבית שילב ידע תורני עם עניין במיסטיקה ובחסידות, וסבל מביקורת פנימית על הדרך החסידית שלו ועל מעורבותו החברתית.
השל נישא לסילביה שטראוס, פסנתרנית, ב-1946. בתם שושנה הפכה לחוקרת יהדות ומביאה לדורות הבאים את כתביו.
היו ניסיונות להביאו לאוניברסיטה בישראל, אך לטענות שונות הוא לא התקבל. אחרי מותו נקראו מוסדות בישראל ובארצות אחרות על שמו, כולל מרכז לתודעה אקולוגית.
השל התמחה בחסידות, פילוסופיה יהודית וקבלה. סגנון כתיבתו משלב עומק פילוסופי עם פואטיקה, ולעתים אינו מצטט שיטות אקדמיות רבות. הוא ביקש להחזיר ליהדות את הפאתוס, התחושה הרגשית והדרמטית, ואת המוסר של נביאי ישראל אל חיי ההלכה והקהילה.
השפעות מרכזיות על הגותו היו המסורת החסידית והפילוסופיה המודרנית, כולל חשיבה קיומית ופנומנולוגיה, ייצוג של תיאוריות פילוסופיות העוסקות בחוויה האנושית. הוא ראה את האדם לא כמרכז אוניברסלי בלבד, אך כמי שעומד במרכז אכפתיות האל.
השל טען שאלוהים מחפש את האדם, ושקיום מצוות צריך לשלב כוונה פנימית עם מעשה חיצוני. הוא הזהיר מפני יהדות רק חיצונית, המתאפיינת בהתנהגות נטולת עומק רוחני.
השל שאף להשתמש בדמות הנביא להניע מהפך חברתי-מוסרי בחברה היהודית. הוא עסק בפוליטיקה ובשיח ציבורי כאמצעי לקידום מוסר ונחישות.
בהשל היה שותף פעיל למאבק לשוויון השחורים בארה"ב. ב-1965 צעד יד ביד עם מרטין לותר קינג במחאה בסלמה. תמונה זו הפכה לסמל לשיתוף פעולה יהודי-אפרו-אמריקאי. לאחר המצעד אמר שהרגיש כי צעדיו "מתפללות", כלומר, מעשה פולחני ורוחני גם יחד. מרטין לותר קינג נרצח ב-1968, זמן קצר לפני שחגג ליל סדר בביתו של השל.
השל היה מתנגד חריף למלחמת וייטנאם. הוא טען שמצפונו כיהודי ונביאי ישראל מחייבים אכפתיות לכל הסובלים, וקשה להתפלל בזמן שבו יש סבל המוני.
הוא קידם דיאלוג בין דתות, במיוחד בין יהדות לנצרות. השתתף בכנסים חשובים בשנות ה-60 בעקבות ועידת הוותיקן השנייה. השל כיהן כחבר קרוב לחשיבה נוצרית מודרנית, והאמין כי אף דת איננה אי, כלומר כל דת יכולה ללמוד מאחרות.
עבודת הדוקטורט של השל חקרה את הנבואה לא כעובדה שצריך להוכיח אותה, אלא כחוויה רגשית ורוחנית. העבודה התפתחה לספר שני כרכים באנגלית.
מסה קצרה שבה חיפש השל משמעות רוחנית לשבת. הוא מציג את השבת כקדושת הזמן, לא כקדושת מקום.
חיבור גדול שמתמודד עם רעיון "תורה מן השמים". השל מציג שתי אסכולות בחז"ל, של רבי עקיבא ורבי ישמעאל, ודן בשאלה איך התורה התפתחה בהעברת המסורת בעל־פה. הספר עורר מחלוקת אקדמית על שיטות ההוכחה והנימוק.
בספר זה בדק השל איך מחשבה דתית מבשילה לאמונה שלמה. הוא טען שהמפגש עם האל כולל גם את חיפושו של האל אחר האדם. הספר דן בהתגלות, בנבואה, ובמשמעות המודעות והכונה בקיום מצוות.
בין חיבוריו: ספרי שירה ביידיש, עבודות על הנבואה, על השבת ומחקרים רחבי היקף בתורה שבעל פה. רבים מכתביו תורגמו ושולבו בשיח התורני והאקדמי.
אברהם יהושע השל נולד בוורשה ב-1907. משפחתו הייתה משפחת רבנים ידועה. חסידות היא דרך דתית שמדברת על רוחניות.
הוא למד בגרמניה ובברלין. שם כתב עבודה על נביאים. הנבואה היא חוויה דתית שבה אדם מרגיש שהוא מקבל מסר מהאל.
בשנות ה-30 נעצר ונשלח חזרה לפולין. אחרי זה עבר ללונדון וב-1940 עלה לארצות הברית. שם לימד בביה"ס לרבנים. בבית המדרש הוא לימד אתיקה וקבלה. קבלה היא לימוד של רעיונות רוחניים יהודיים.
הוא התחתן עם סילביה שטראוס ב-1946. בתם שושנה המשיכה לחקור את כתביו.
השל חיבר ספרים מחשבתיים ורוחניים. הוא כתב לשם מציאת משמעות ולחיבור בין האדם לאל. הוא אמר שגם האל מחפש את האדם.
הוא רצה שדת תעודד מעשה טוב ושוויון בחברה.
הוא הצטרף למאבק להגנה על זכויות השחורים בארצות הברית. ב-1965 צעד בסלמה יד ביד עם מרטין לותר קינג. הוא אמר שהצעידה הייתה כמו תפילה ברגשות.
הוא גם היה נגד מלחמת וייטנאם. הוא אמר שקשה להתפלל כשיש הרבה סבל בעולם.
הוא דיבר עם אנשים מדתות שונות. רצה שכולם יבינו אחד את השני.
הוא כתב על הנביאים, על השבת ועל רעיונות על מקור התורה. הספרים שלו השפיעו על יהדות ומחקר.
תגובות גולשים