אברהם יוסף שפירא

אברהם יוסף (מוניה) שפירא נולד ב-1921 ברומניה. אביו פנחס היה משושלת משפחת שפירא מקוריץ. למד בישיבות, מוסדות לימוד תורניים, בטימישוארה ובטרזבינה, והוסמך להוראה. ניצל מן השואה. בשנת 1949 עלה לישראל. משפחתו הקימה מפעל לייצור סרטים לתעשיית האופנה בדרום תל‑אביב. הוא היה חסיד סדיגורא וקרוב לחסידות גור.


שפירא התחל את דרכו בעסקים בעבודה עם אביו. ב-1959 שר המסחר פנחס ספיר הזמין אותו לרכוש מפעל שטיחים באור עקיבא, וקיבל הלוואות ממשלתיות. המפעל נקרא "שטיחי כרמל". בהמשך הקים מפעלים נוספים בנתיבות ובנצרת עילית. בתחילת שנות ה‑80 נוצרה תשלובת שטיחים (קבוצה עסקית של חיבור מפעלים) שכללה שבעה מפעלים, שלוחות בחו"ל וכ־1,500 עובדים.

בשנת 1980 קיבל פרס התעשייה בקטגוריית הטקסטיל. בתקופה שבה הוטל מס ייבוא גבוה על שטיחים, תשלובת כרמל שלטה כמעט בכל שוק השטיחים בישראל. נטען כי השתמש בכוחו הפוליטי לשמירה על מצב זה. העיתונאי אריה אבנרי כתב ספר שטען לשחיתות, ושפירא ניהל נגדו הליכים משפטיים; לאחר שבית המשפט המחוזי אסר את הפרסום, בית המשפט העליון התיר אותו.

ב-25 באוקטובר 1980 תאונה קשה: מפעל "גלנויט" בנתיבות נשרף כליל. שפירא הפעיל קשרים שגייסו כספים לשיקום המפעל. בראשית שנות ה‑90 התגלו קשיים כספיים גדולים. המדינה העניקה ערבויות בסך כ‑100 מיליון דולר, אך המפעל לא התאושש. ב-1993 מונה כונס נכסים (מנהל זמני לנכסים של חברה בחובות) על התשלובת. נדרש ממנו לשלם חובות גבוהים; בסוף החזיר כ‑130 מיליון שקלים וב-1995 הוסרו התביעות.

בניו המשיכו להניע את עסקי המשפחה, והמשפחה נחשבת עד 2010 לאחת המשפחות החרדיות העשירות.


שפירא היה חבר כנסת מטעם אגודת ישראל ויהדות התורה. נבחר לכנסת ה‑10 (1981), ה‑11 וה‑13 (1992, 1996). לאורך כהונתו שימש בחברי ועדת הכספים (הנהלת התקציב של המדינה) והיה יושב ראש ועדת הכספים בכנסת ה‑11 (1984, 1988). בתקופה של אינפלציה גבוהה ומשברים כלכליים שמר על מעמד מרכזי, ולעתים כונה בעיתונות "המנכ"ל של המדינה". שימש גם כיו"ר הנהלת הקואליציה וכיו"ר המועצה המייעצת של בנק ישראל. יזם את "חוק חג המצות" יחד עם אבנר חי שאקי.


בגיל 21 נישא לטובה שרייבר‑סופר, בתו של הרב אברהם שמואל בנימין סופר. היה אב לארבעה בנים ושתי בנות. בשנותיו האחרונות לקה בסוכרת והיה מרותק לכיסא גלגלים. נפטר ב‑26 ביוני 2000, בגיל 79.

אברהם יוסף (מוניה) שפירא נולד ברומניה ב־1921. הוא למד בישיבה (בית ספר דתי ללימוד תורה). ניצל מתקופת המלחמה ועלה לישראל ב־1949. משפחתו עברה לדרום תל‑אביב והקימה מפעל.


שפירא עבד עם אביו ואז קנה מפעל שטיחים ב־1959. המפעל נקרא "שטיחי כרמל". במשך השנים הקים מפעלים נוספים. בתחילת שנות ה‑80 היו לו שבעה מפעלים וכ־1,500 עובדים.

ב־1980 קיבל פרס על עבודתו בתעשיית הטקסטיל. באותה תקופה המפעלים שלו שלטו בשוק השטיחים בישראל. בשנת 1980 אחד המפעלים בנתיבות נשרף והיה צריך לשקם אותו. בשנות ה‑90 המפעלים הסתבכו בחובות. המדינה עזרה בנתינת ערבויות (הבטחה כספית). מונה מנהל (כונס נכסים) שניהל את הנכסים לתקופה. לבסוף החזיר חלק מן החובות.


שפירא היה נציג מפלגת אגודת ישראל בכנסת. הוא כיהן בכנסת בשנות ה‑80 ותחילת ה‑90. שימש יושב ראש ועדת הכספים (הוועדה שמטפלת בכספי המדינה). בתקשורת קראו לו לפעמים "המנכ"ל של המדינה".


הוא נישא לטובה והיה אב לשש ילדים. לקה בסוכרת ובעקבות כך נעזר בכיסא גלגלים. נפטר ב־2000, כשהיה בן 79.