אבשלום חביב

אבשלום חביב (ליבליך; 18 ביוני 1926, 29 ביולי 1947) היה חבר מחתרת האצ"ל (מחתרת לאומית). נעצר במבצע הפריצה לכלא עכו והוצא להורג.

אבשלום נולד בחיפה וגדל בירושלים. משפחתו חיה ברחוב שטראוס. בבית הספר ובתיכון החל להביע דעות ציוניות. בגיל 16 הצטרף לאצ"ל וקיבל את השם המחתרתי "אליהו".

לאחר סיום התיכון עבר לשנה של שירות בפלמ"ח (יחידת לוחמים). שם השתתף בשחרור מעפילים שנעצרו במחנה בעתלית. אחר כך התחיל ללמוד באוניברסיטה, אבל חזר לאצ"ל בקיץ 1943.
בעקבות זאת הצטרף לח"ק, חיל הקרב של הארגון, היחידה שביצעה פיגועים וביצורי לחימה. חביב שימש כמקלען (מפעיל מקלע). הוא השתתף בפעולות נגד מרכז הבולשת בירושלים ומשרדי מס ההכנסה. ב-1 במרץ 1947 נפגע בידו במבצע בפיצוץ מועדון גולדשמיט, אך המשיך לירות ביד אחת.
במבצע הפריצה לכלא עכו ב-4 במאי פיקד על עמדה וחובר אחרי שהתחמושת אזלה. הוא נאלץ להיכנע יחד עם מאיר נקר, יעקב וייס ושניים אחרים.

המשפט החל ב-28 במאי 1947. הנאשמים מסרבים להכיר בסמכותו של בית הדין, שיבשו את הדיון ושירתו את "התקווה" בעת הכניסה ובמהלך ההליכים. ב-16 ביוני הכריז בית הדין שהשלושה, נקר, וייס וחביב, אכזרים להם עונש מוות בתלייה. שניים נוספים נידונו למאסר בגלל גילם הצעיר.
הגישה למען חנינה כללה פניות לוועדת האו"ם, לביקורת ציבורית ולמנהיגים כמו דוד בן-גוריון וחיים ויצמן, אבל הבקשות נדחו. ב-8 ביולי אישר המפקד הצבאי את גזר הדין. האצ"ל חטף שני סרג'נטים בריטיים ואיים להכריז עונש דומה אם תמומש התלייה.

בליל ה-28, 29 ביולי שרו השלושה שירי המחתרות, קיבלו ביקור של הרב והמשיכו לשיר. בשעות הבוקר המוקדמות נשמעו שירי "התקווה" עד לרגע האחרון, ואז הוצאו לחיים בתלייה.

הלווייתם יצאה ב-30 ביולי מתחת משטרת הר כנען לבית הקברות בצפת. זעזוע בחברה היה גדול, ופרשות נוספות באותם ימים הוסיפו למתח.
מנהל כלא עכו צ'רלטון התפטר. באותו יום ביצע האצ"ל את איומו ותלה את שני הסרג'נטים הבריטיים. מאיר נקר, יעקב וייס ואבשלום חביב היו האחרונים שעלו על הגרדום הבריטי בארץ ישראל.

האצ"ל קידם את שלושת המוצאת להורג בדרגות לפני מותם. שמם נותר חלק מהזיכרון הציבורי של התקופה.

אבשלום חביב נולד בחיפה ב-1926. גדל בירושלים. בגיל 16 הצטרף לאצ"ל. אצ"ל, קבוצת לוחמים יהודית שפעלה בזמן המנדט.

למד בבית ספר ותיכון. התחבר לרעיונות ציוניים. קיבל שם חדש במחתרת: "אליהו".

בצעירותו שירת שנה בפלמ"ח. פלמ"ח, יחידת לוחמים. הוא השתתף בשחרור עצורים ובעוד פעולות. חביב היה מקלען, כלומר זה שהפעיל מקלע.
במבצע אחד ב-1947 הוא נשרף בידו אך המשיך להילחם. במבצע לפריצה לכלא עכו ב-4 במאי נתפס יחד עם חברים.

המשפט התחיל ב-28 במאי 1947. הנידונים שירתו את "התקווה" ולא רצו להכיר בבית הדין. בסוף בית הדין גזר עליהם מוות בתלייה. ניסו לבקש חנינה מכל מי שאפשר, אך לא הצליחו.

בליל האחרון שרו שירי התקווה. בשעות הבוקר המוקדמות של 29 ביולי הוצאו להורג בתלייה.

הלווייתם התקיימה ב-30 ביולי בצפת. באותו יום האצ"ל גם תלה שני חיילים בריטיים, כפי שאיים. חביב, נקר ווייס היו האחרונים שזוהו כיהודים שהתלו בידי הבריטים בארץ ישראל.