אדוארד המודה

אדוארד המודה (Ēadƿeard Andettere, 1004, 5 בינואר 1066) היה מלך אנגליה מ-8 ביוני 1042 ועד מותו.

אדוארד היה בנו של אתלרד השני ובנה של אמה מנורמנדיה. בילדותו נמלט עם משפחתו לנורמנדיה כשהדנים, בראשות סוון וקאנוט, כיבשו חלקים מאנגליה.

אביו מת ב-1016, ואדוארד נשאר בגלות בנורמנדיה לאחר שקאנוט הפך למלך. אחיו למחצה אדמונד נלחם בקאנוט והובס. אחיו אלפרד חזר לאנגליה מאוחר יותר, נעצר ונרצח, מעשה שהותיר טינה אצל אדוארד כלפי גודווין, רוזן וסקס.

אדוארד שב לאנגליה ב-1041 וב-1042 עלה לכס המלכות. קשריו לנורמנדיה עוררו התנגדות אצל האצולה האנגלו‑סקסונית. ב-1045 נשא לאשה את אדית, בתו של גודווין, אך לנישואים לא נולדו ילדים.

המתיחות עם גודווין הגיעה לשיא ב-1051, אז הגלה אדוארד את גודווין. ב-1052 גודווין חזר לאנגליה בכוח וכפה את חזרתו לכבודיו. גודווין נפטר ב-1053, ובנו הרולד גודווינסון הפך לאדם החזק הבא במדינה.

אדוארד מת ב-1066 ללא יורש. הוויטנגמוט, מועצת האצילים והמנהיגים, חיפש מלך מבוגר כדי להגן על הארץ, ובחר באדגר אתלינג כיורש קרוב, אך לבסוף הכתיר את הרולד גודווינסון.

ויליאם, דוכס נורמנדיה, טען שאדוארד הבטיח לו את הכתר, וטען זכות זו כבסיס לפלישתו. הפלישה של ויליאם הובילה לניצחון על הרולד בקרב הייסטינגס ולהחלפת השלטון.

אדוארד נודע כמלך נוצרי אדוק. כינוֹתו "המודֶה" (Confessor) משקפת את תדמיתו כהולב באמונה; ב-1161 הוכתר כקדוש על ידי האפיפיור אלכסנדר השלישי. הוא נקבר במנזר וסטמינסטר.

אדוארד המודה (1004, 5 בינואר 1066) היה מלך אנגליה מ-1042 עד מותו.

כשהיה ילד, אדוארד ברח עם משפחתו לנורמנדיה. שם גדל בגלל פלישות הדנים לאנגליה.

אדוארד חזר לאנגליה והפך למלך ב-1042. הוא התחתן עם אדית, בתו של גודווין, אבל לא היו להם ילדים.

גודווין וסוערים פוליטיים היו סביב המלכות. גודווין הוגלה ואז חזר עם צבא. בנו הרולד הפך לאיש חזק מאוד.

אדוארד מת ב-1066 ללא יורש. הוויטנגמוט, מועצת האצילים, בחר הרולד למלך.

ויליאם, דוכס נורמנדיה, טען שאדוארד הבטיח לו את הכתר. ויליאם פלש וניצח בקרב הייסטינגס.

אדוארד כונה "המודֶה". זה אומר אדם שמודיע על אמונתו. הוא נקבר במנזר וסטמינסטר.