אדמונד לוי

אדמונד אליהו לוי (11.10.1941, 11.3.2014) נולד בבצרה שבעיראק ועלה עם משפחתו לישראל בגיל כ-10. המשפחה התגוררה ברמת גן ובהמשך ברמלה, שם אביו שימש כראש עירייה לפני מותו.

לוי התחנך ברמלה וסיים תיכון. אחרי שירותו בצה"ל עבד בבית משפט השלום ברמלה ולמד משפטים בבית הספר הגבוה למשפט וכלכלה. בשנת 1970 הוסמך כעורך דין ופתח משרד ברמלה. שימש גם כסגן ראש העיר רמלה במשך שלוש שנים.

בשנות ה־70 שימש כשופט צבאי ושופט בבית משפט השלום בכפר סבא. ב־1984 מונה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ושם דן בעיקר בתיקים פליליים. בין ההרכבים שבהם ישב היה זה שהרשיע את יגאל עמיר ברצח ראש הממשלה יצחק רבין.

ב־2000 מונה לשופט בית המשפט העליון במינוי זמני, וב־13.8.2001 מונה במינוי קבע יחד עם השופטת אילה פרוקצ'יה. ב־24.3.2008 נבחר לוועדה לבחירת שופטים, הגוף שממליץ על מינויים לשופטים. פרש לגמלאות ב־11.10.2011 בהגיעו לגיל 70.

בינואר 2012 מונה לוי לראשות ועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון. ב־יולי 2012 פרסמה הוועדה מסקנות שלפיהן השטחים אינם "שטח כבוש" לפי טענתה ושחלק מההתנחלויות חוקיות לפי המשפט הבינלאומי. ממצאי הוועדה עוררו מחלוקת פוליטית.

תחום התמחותו היה המשפט הפלילי, דינים שנוגעים לפשעים ולעונשים. לוי נודע כשופט קפדן, פעיל ולעיתים אקטיביסט במשפט הציבורי. "אקטיביסט" כאן משמעותו שהעמיד ספק בהחלטות שלטוניות ובחוקים של הכנסת.

כתב פסקי דין ידועים, בין היתר בתיק ההסגרה של זאב רוזנשטיין, שבו הכיר ביכולת להסגיר אזרח ישראלי בגין עבירות הקשורות לשטחה של מדינה זרה. בפסקי דין אחרים קבע כי יש לבטל סעיפים שניתנו למדינה פטור מאחריות נזיקית כלפי פלסטינים שנפגעו מחיילים.

בליבת פעילותו היה גם מאבק בשחיתות הציבורית. בפסק דין נגד עסקת טיעון עם נשיא לשעבר כתב על ניצול מעמד ציבורי לטובת אינטרסים פרטיים.

במקרה של ארגון הקו לעובד הורה לבטל הסדר שהיה מקשה על זכויות עובדים זרים, ובמהלך פסקי הדין השתמש בביקורת חריפה כלפי מדיניות המדינה כלפי עובדים אלה.

בענייני אזרחות ואיחוד משפחות קבע ב־2006 שהתיקון לחוק האזרחות שמנע איחוד משפחות בין פלסטינים לתושבי ישראל אינו חוקתי. בשלב ההוא בחר שלא לבטלו כי תוקפו עמד לפוג. בהמשך, בעתירות נוספות, המשיך להילחם נגד החוק בדעות מיעוט.

לוי חיבר דעות יחיד רבות, דעות שבהן היה בדעת מיעוט בבג"ץ, כולל בפסק הדין על תוכנית ההתנתקות מ־2005. הוא ראה בהתנתקות פגיעה בזכות העם על ארץ ישראל והציע לבטל את התוכנית, אך היה במיעוט והשיטה נשארה בתוקף.

עוד נקודות בולטות: הוא היה השופט היחיד שאיפשר למשה פייגלין להתמודד לכנסת השש־עשרה; דרש הבהרות ממפקדי צבא על התבטאויות אחרי פעולות צבאיות; תמך בהסרת חלק מגדר ההפרדה סביב אלפי מנשה; אכף תקנות חינוך נגד מימון בתי ספר שלא מלמדים את תוכנית הליבה של משרד החינוך; והטיל עונשים משמעותיים בעבירות שוחד.

ב־2005 לוי היה בדעת מיעוט בעתירה נגד תוכנית ההתנתקות. הוא טען שההתחייבות של ראש הממשלה לא לסגת מהשטחים הונה את הבוחרים ושהתוכנית פוגעת בזכות שעומדת בעיניו כיסוד מרכזי. למרות דבריו החריפים קרא לכולם לציית לחוק ולפסיקת הרוב.

בדעת המיעוט לגבי עסקת הטיעון עם הנשיא משה קצב התייחס לחריפות ליוזמות חקיקה שנועדו לצמצם את כוח בית המשפט העליון. קבע שהיוזמות הללו מהוות איום על עצמאות המשפט.

בלב ההחלטה שקבעה כי התקיימה אפליה בין תלמידות לפי מוצא עדתי, עומד לוי כראש ההרכב. ההחלטה עוררה ביקורת קשה בציבור החרדי כלפיו באופן אישי.

הוועדה בראשותו מסרה מסקנות שבמרכזן טענות משפטיות פולמוסיות לגבי מעמד השטחים וההתנחלויות. ממצאים אלה התקבלו בחוגי ימין ונדחו בחוגי שמאל.

לוי הותיר רעיה ושתי בנות. נפטר ב־11.3.2014 בגיל 72 ונטמן בבית העלמין הישן ברמלה.

לאחר מותו נחנכה ב־2014 כיכר על שמו סמוך לבית משפט השלום ברמלה, ובה פסל של האמן ריצ'רד שילה. ב־2019 נוספו שתי כיכרות נוספות על שמו. ב־2015 הוקמה קרן מלגות אקדמיות על שמו לסטודנטים למשפטים מהפריפריה, ובאותה שנה נוסדה עמותה על שמו שמפעילה פעילות התנדבותית לנוער. ב־2017 יצא ספר מאמרים על פסקיו והושק בסימפוזיון אקדמי.

אדמונד לוי נולד ב־1941 בעיראק. כשהיה כבן 10 עלה לישראל. המשפחה התגוררה ברמת גן ובשיעור גדול ברמלה.

לוי למד משפטים והפך לעורך דין ב־1970. עבד בשיפוט ובבתי משפט שונים. הוא גם שימש סגן ראש העיר רמלה.

הוא היה שופט ושימש בבית המשפט העליון של ישראל. שופט עליון זה מייצג את הכי גבוה בבית המשפט. לוי פרש לגמלאות ב־2011.

התחום המרכזי שלו היה משפט פלילי, דינים על פשעים. הוא ידוע כמי שכותב דעות חזקות ולעתים היה לבד נגד רוב השופטים.

הוא פסק בתיקים חשובים. בין היתר ישב בהרכב שהרשיע את יגאל עמיר, שפגע בראש הממשלה יצחק רבין.

לוי פעל נגד שחיתות ציבורית. הוא גם כתב שהחוק שמנע איחוד משפחות היה בעייתי. בפסיקותיו לעתים קרא להגן על זכויות אדם ועובדים.

כראש ההרכב קבע שיש אפליה בבית ספר יסודי בין ילדות ממוצאים שונים. זה עורר וויכוח ציבורי רב.

ב־2012 ניהל ועדה שבחנה את מצב הבנייה ביהודה ושומרון. הוועדה קבעה שההתנחלויות חוקיות לטענתה. אנשים ישבו עם דעות שונות על זה.

נפטר ב־11.3.2014 בגיל 72. הותיר רגליה ושתי בנות.

על שמו נקראו כיכרות בערים שונות. הוקמה קרן מלגות על שמו לסטודנטים למשפטים. ספר על פסקיו יצא ב־2017.