חיים כהן (משפטן)

חיים הרמן כהן (11.3.1911, 10.4.2002) היה משפטן ישראלי בולט. כיהן בפרקי זמן שונים כפרקליט המדינה (עורך הדין שמייצג את המדינה בבית המשפט), יועץ משפטי לממשלה (היועץ המשפטי הראשי של הממשלה), שר המשפטים ושופט בבית המשפט העליון, כולל כממלא מקום נשיא בית המשפט. זכה בפרס ישראל למדעי המשפט ויקיר ירושלים.


נולד בליבק שבגרמניה במשפחה אורתודוקסית של רבנים ואקדמאים. עלה לארץ בגיל 19 ולמד בישיבת מרכז הרב ובאוניברסיטה העברית. בתחילה היה דתי ומבקר ציונות, אך עם השנים הפך לציוני ולחילוני בעקבות אירועים כמו השואה וקריאת ספרות פילוסופית.

לאחר חזרתו לגרמניה לצורך נישואין, עלה שוב לארץ ב-1933. בתחילת דרכו עבד כעורך דין בירושלים. בדצמבר 1947 מונה למזכיר המועצה המשפטית של המוסדות הלאומיים, ובתקופת הכרזת המדינה שימש כפרקליט המדינה הראשון. בתפקידיו המקצועיים פעל לשלב אלמנטים של המשפט העברי (החוקים והמנהגים היהודיים) בתוך המשפט המודרני, אך גם נתן עדיפות לשיטה המשפטית המערבית כשנדרש.

ב-1950 מונה ליועץ המשפטי לממשלה. בתפקיד זה הפך חלק מחוקים ישנים לבלתי מיושמים, למשל חוק האוסר על יחסים הומוסקסואליים, כאשר סירב לאכוף אותו. ב-25 ביוני 1952 כיהן לזמן קצר כשר המשפטים, וב-19 באפריל 1960 מונה לשופט בית המשפט העליון.

חייו האישיים כללו הגירה, גירושין (1954) ונישואים שנויים במחלוקת (1966). לאחר פרישתו מבית המשפט ב-1981 המשיך לפעול לקידום זכויות אדם. נקבר בהר המנוחות בירושלים.


כהן נודע כליברל משפטי. הוא כתב דעות מיעוט חשובות והרחיב את זכות העמידה בבג"ץ (היכולת של אזרח לערער לבית המשפט העליון). ראה חשיבות בזכויות האדם ואף חיפש עוגן להן במשפט העברי.

בפסיקותיו הרחיב את פירוש חוק השבות (חוק שמאפשר ליהודים לעלות לישראל), וטען שחרות ההגדרה של יהדות תלויה גם בהגדרתו העצמית של האדם. בפסקי דין אחרים דבק לרוב בגישה פורמליסטית, אך גם הראה רחמים משפטיים, כמו קנס סמלי בעבירות מין בהסכמה.

במקרה עמוס ברנס פעל לכך ששמו ייבחן מחדש, ובסופו של דבר תרם לשחרורו. בנוסף התנגד בעקביות לעונש מוות.


כהן כתב רבות על משפט ועקרונות מוסריים. בין כתביו בולט ספרו על ישו הנוצרי (1968), שבו דחה את הטענה שהסנהדרין העתיק הרשיעו את ישו.

חיים כהן (1911, 2002) היה שופט ועורך דין משפיע בישראל. שופט זה אומר מה חוק ועוזר לפרש אותו.


נולד בליבק שבגרמניה. עלה לארץ בגיל 19. למד בישיבה ובאוניברסיטה. בתחילה היה דתי, אבל אחרי השואה והחיים בארץ הפך לחילוני.

עבד כעורך דין. היה פרקליט המדינה, העורך דין של המדינה. היה גם שר המשפטים ושופט בבית המשפט העליון. לאחר שהפריש המשיך להילחם עבור זכויות האדם.

קיבל פרס חשוב בשם פרס ישראל. נקבר בהר המנוחות בירושלים.


כהן רצה שאנשים יוכלו לערער לבית המשפט העליון. הוא דגל בזכויות האדם. סיכם שלפעמים אנשים יכולים להגדיר את עצמם כיהודים.


כתב ספרים על משפטים. כתב גם ספר על ישו.