אדריכלות גותית

אַדְרִיכָלוּת גותית היא סגנון אדריכלות שנולד במרכז צרפת במאה ה-12. הוא התפתח בעיקר בבניית קתדרלות וכנסיות. הבניינים הגותיים גבוהים, מלאי אור ומפוארים יותר מהסגנון שקדם להם, הרומנסק. הם נחשבים לשיאה של יכולת הבנייה באבן בימי הביניים.

הסגנון נולד סביב עבודותיו של אב המנזר סוגריוס בבזיליקת סן-דני, והראה לראשונה אלמנטים גותיים מודרניים. הקתדרלה הראשונה על פי מסורת היא סנס; נוטרדאם דה פריז הפכה לאבטיפוס וקטלגתה שימשה מודל לרבות אחרות.

הגותית שיקפה תפיסה דתית שבה האור מסמל את האל. לכן תכנון הכנסיות שם דגש על חלונות גדולים ואור צבעוני.

אופיינים בולטים: קשתות מחודדות (קשת שמקצה מחודד), קמרונות צלעות (תקרות מוארכות המחולקות בקשתות), ותמיכות דואות (קשתות חיצוניות שמעבירות עומסים החוצה). המבנה עובד כשלד אבן: העומס מועבר מעמודים פנימיים לחוץ באמצעות תמיכות דואות, ולכן הקירות יכולים להיות דקים ולפתוח חלונות גדולים.

קומת התאורה (Clerestorey) היא החלק העליון של הקירות, עם חלונות גבוהים שמכניסים את רוב האור. חלון רוזטה הוא חלון עגול גדול בדומה לפרח. הוא ואחרים מלאים בויטראז'ים, זכוכיות צבעוניות שמספרות סיפורים מהתנ"ך.

הגותיקה חתרה לגובה: קמרונות גבוהים, צריחים ומגדלים. ההישגים הושגו בניסוי וטעייה, בלי הנדסה מודרנית. לעיתים הבנייה הגיעה לקצה היכולת הטכנית; חלק מהקתדרלות קרסו, למשל בווה שנבנתה בגובה רב אך לא הושלמה.

קתדרלת לינקולן נחשבה הגבוהה ביותר בימי הביניים. כיום מהמגדלים הגבוהים בעולם ניתן לציין את המינסטר של אולם.

הקתדרלות הגותיות עשירות בפיסול, קישוטים וחלונות ויטראז'. החזית המערבית היא בדרך כלל החזית המפוארה, עם שלושה שערים מפוסלים ולעיתים חלון רוזטה גדול. סגנונות מקומיים פיתחו וריאציות רבות בחזית, בפיסול ובחלונות.

הגותיקה התפשטה מצרפת לאנגליה, לגרמניה, לאיטליה, לספרד ולצפון-מזרח אירופה. בכל מקום היא קיבלה טוויסט מקומי: באנגליה הדגש עבר לאורך ובקו האופקי; בספרד השילוב עם האדריכלות המוסלמית יצר מראה מקומי; בצפון ומזרח אירופה נפוצו קתדרלות לבנים אדומות, "גותיקת לבנים".

הגותיקה שרדה בין המאות ה-12 ל-16. במאה ה-16 היא נדחקה לטובת סגנונות חדשים. במאה ה-19 התחוללה "התחייה הגותית" (Gothic Revival). ויקטור הוגו ואחרים קידמו שימור ותיקון. לעתים השחזורים של אותה תקופה הושלמו על פי רעיונות מודרניזציה.

קתדרלת נוטרדאם דה פריז, שארטר, אמיין, קלן, מילאנו, סולסברי ולינקולן. קפלת סנט שאפל מדגימה שימוש מרבי בחלונות ויטראז'. בווה היא דוגמה לכשל בניסיון להגיע לגובה קיצוני.

האדריכלות הגותית חידשה את הבנייה באבן. השילוב בין פתרונות מבניים לאמנות נתן לנו קתדרלות גבוהות, מוארות ומרשימות. היא המשיכה להשפיע על האדריכלות גם בתקופות מאוחרות.

אדריכלות גותית היא צורת בנייה של כנסיות וקתדרלות שנולדה בצרפת במאה ה-12. המבנים האלה היו גבוהים מאוד.

הביאו הרבה אור פנימה. זה נעשה בעזרת חלונות צבעוניים. חלונות אלה נקראים ויטראז'ים. ויטראז' הוא חלון מזכוכית צבעונית.

בנו קשתות מחודדות. קשת מחודדת היא קשת שקצהה שפיץ.

השתמשו בתמיכות חיצוניות שנקראות תמיכות דואות. תמיכות אלה מציעות תמיכה מהחוץ, והן מוודאות שהקירות לא יקרסו.

יש ספינה ראשית רחבה, מקום שם יושבים האנשים. מעליה תקרה מחולקת בקמרונות צלעות. קמרון צלעות הוא תקרה מחולקת בקשתות אבן.

חלון רוזטה הוא חלון עגול גדול בצורת פרח. הוא מאיר את החלל ויפה מאוד.

קתדרלת נוטרדאם בפריז מפורסמת. קתדרלת שארטר וקתדרלת אמיין גם חשובות. קתדרלת קלן גדולה מאוד. בקתדרלת בווה ניסו לבנות גבוהה מאוד, אבל החלקים שלה קרסו.

במאה ה-19 חידשו אנשים את הסגנון. קוראים לזה "התחייה הגותית". ויקטור הוגו רצה לשמר ולשפץ קתדרלות עתיקות.

גותית שילבה בנייה חכמה עם יופי. היא יצרה כנסיות שהן גבוהות, מוארות ומלאות חישוקים ופסלים.