מון-סן-מישל

מון-סן-מישל הוא אי גאות קרוב לחופי נורמנדי וברטאן בצרפת. האי נמצא כקילומטר מהחוף. פעמיים ביום הוא מתחבר ליבשה ונפרד ממנה בגלל גאות ושפל. גאות ושפל פירושו שהמים של הים עולים ויורדים באופן חזק באזור זה.

על האי יש עיירה קטנה ושמו זהה לאי. בראשו של הסלע ניצב מנזר (מקום מגורים ותפילה של נזירים). כיום האי שייך לקומונה (עיירה רשמית) בשם מון-סן-מישל במחוז מאנש. התאוכלוסיה הקבועה היא כ-30 תושבים (2018).

האי נוצר מגושי גרניט וגרנולית שעמדו בפני סחיפה טוב יותר מסלעי הסביבה. גוש הסלע הבולט מתנשא כ-80 מטרים מעל הים.

בתולדותיו השתנו דרכי הגישה לאי. בעבר היה חיבור טבעי ליבשה שכיסה המים בשעות הגאות. מאוחר יותר בנו סוללות וכבישים שקבעו חיבור קבוע. אלה פגעו בזרימת המים והובילו להספקת סחף לקרקע. בשנות ה-2000 פירקו את הסוללה ובנו גשר על כלונסאות, כדי להחזיר את היסוד הימית. בנוסף בניית סכר שינתה את משטר הנהר: המים מיאגרו ומשתחררים חמש פעמים ביממה בעוצמה, כדי לסחוף את הקרקע אל הים. בשנים האחרונות נצפתה גם שקיעה איטית של הסלע בתווך הבוצי.

האי שימש כנראה מקום פולחן מראשית התקופות בגלל מיקומו המיוחד. מקורו ההיסטורי כמבצר וכנקודה אסטרטגית החל כבר בזמן הרומאים. במאה ה-7 הוא נכבש על ידי הפרנקים. בתחילת המאה ה-8 הוקם מנזר לכבוד המלאך מיכאל, לפי מסורת שאומרת שמלאך הופיע לבישוף אובר בשנת 708.

ב-933 סיפח ויליאם, דוכס נורמנדיה, את האזור. הנורמנים חיזקו את האי והפכו אותו למבצר חשוב. השיפורים באדריכלות הנורמנית ניכרים בבנייה על האי, והוא מוזכר אף בשטיח באייה שמתאר את הפלישה לנורמניה.

במהלך מלחמת מאה השנים ניסו האנגלים לכבוש את האי, אך לא הצליחו. מאוחר יותר, בעקבות השינויים הדתיים והרפורמציה, הפכה הפופולריות של המקום לפחותה. המנזר נסגר והמבנה שימש ככלא אחרי המהפכה הצרפתית. בתחילת המאה ה-19 המקום היה מוזנח, אך לאחר מאמצים וביניהם לחצי ויקטור הוגו, נסגר בית הכלא ב-1863. ב-1874 הוכרז המקום לשמירה ושימור.

במלחמת העולם השנייה נשאר מון-סן-מישל כמעט ללא פגיעה. ב-1979 הכריזה אונסק"ו על האי כאתר מורשת עולמית. כיום האי הוא יעד תיירותי מרכזי בצרפת.

האי מצטיין בשכבות בנייה שנבנו לאורך כאלף שנים. שילוב של כנסייה גותית (סגנון בנייה עם קשתות גבוהות ועמודים דקים) ומבנים צמודים יוצר מראה דרמטי.

המנזר המקורי הוקם במאה ה-10. במאה ה-11 האדריכל גוליילמו דה וולפיאנו תכנן כנסייה רומנסקית (סגנון קודם בעלי קשתות עגולות) על פסגת הסלע. במאה ה-12 הוסיפה הבנייה אלמנטים גותיים, וראש הצריח הוכתר בפסל של המלאך מיכאל. לפי הטקסט, הצריח מגיע לגובה של 170 מטרים מעל פני הים.

הקומפלקס כולל חדרי מגורים, אולם אוכל, קלויסטר (חצר פנימית של מנזר) ומעלית מטענים עתיקה. המעלית של פעם הופעלה באמצעות גלגל עץ גדול שנעו בו שני אנשים. היום מגיעים אספקה ומשאות גם באמצעות מעלון מודרני ולפעמים מסוקים.

העיירה מתפתחת סביב הרחוב הראשי והמדרחוב שמובילים אל המנזר. הבתים והסמטאות הצרות נבנו במדרון והם חלק מן הקסם שמושך כשלושה מיליון תיירים בשנה.

התמונות המוכרות כוללות את פסל המלאך מיכאל בראש הצריח, את הדרך אל המנזר בזמן גאות ושפל, רחובות העיירה הצרים, הקלויסטר הפנימי והמדרגות המובילות אל המנזר. יש גם תמונות המתעדות תותחים מהמצור של המאות הקודמות.

מון-סן-מישל הוא אי ליד חוף נורמנדי ובירת ברטאן בצרפת. האי רחוק כקילומטר מהחוף. פעמיים ביום הים עולה ויורד. אז הוא לפעמים נשאר מנותק והפעם מתחבר ליבשה.

בפסגת הסלע עומד מנזר. מנזר זה הוא בית של נזירים, אנשים שחיים ומתפללים במקום. למטה יש עיירה קטנה. רק כ-30 אנשים גרים שם כל השנה (2018).

האי נוצר מסלע קשה שנשאר כשהחוף נסחף. הסלע בולט כ-80 מטרים מעל הים.

האי שימש מקום חשוב כבר לפני שנים רבות. במאה ה-8 נבנה שם מנזר לכבוד המלאך מיכאל. במשך שנים האי היה מבצר חשוב. מדינות ניסו לכבוש אותו, אבל לא הצליחו.

מאוחר יותר המקום הפך לכלא. אחרי זמן רב סגרו את הכלא והחלו לשמור על האי. ב-1979 הכריזה אונסק"ו שהוא אתר חשוב לשימור. היום הרבה אנשים מבקרים בו.

על האי יש בניינים שנבנו במשך מאות שנים. יש שם כנסיות, חצרות ושבילי מדרגות. בחלקים יש מעלית ישנה שהפעילו באמצעות גלגל עץ. היום מביאים אספקה גם בעזרת מסוקים.

באי יש תמונות של הפסל של המלאך מיכאל, של הדרך אל המנזר, ושל הרחובות הצרים. המראה של האי מושך תיירים מכל העולם.