אדריכלות רומנסקית (מילולית: "באופן הרומי") היא הגדרה מודרנית לסגנון ששלט באירופה מאז סוף המאה ה-10 ועד המאה ה-12. הסגנון שניסה להחיות אלמנטים רומיים ישן, במיוחד הקשת העגולה, ופינה את מקומו בסוף תקופת ימי הביניים לאדריכלות הגותית.
המונח נוסח בתחילת המאה ה-19 על ידי שארל דה גרוויל. כיום מתייחסים בו בעיקר לתקופה הממוסגרת במאות ה-10, 12. לעתים משתמשים במונחים "פרה-רומנסק" או "First Romanesque" לתאר מבנים מוקדמים שחוללו באזורים כמו איטליה, ספרד וחבל לומברדיה.
הרומנסק הוא סגנון פאן-אירופי שהגיע לשיאו בצפון צרפת אך נפוץ בכל היבשת. מקור ההשראה לא היה בעיקר ברומא העתיקה, אלא בבנייה ביזנטית ובמבנים מקומיים. השינוי התרחש בזמן התאוששות אירופה אחרי תקופות של דעיכה טכנולוגית ותרבותית. מסלולי עלייה לרגל, במיוחד אל סנטיאגו דה קומפוסטלה, סייעו להפיץ רעיונות ועיצובים.
תקופת הרומנסק אופיינה בהתעצמות של ישויות פוליטיות חדשות, כמו ממלכות קיסרות-רומית קדומה ופלישת הנורמנים לאחר 1066. גם מסעי הצלב והפאודליזם השפיעו: הם זירזו תנועת אנשים, רעיונות וכישורים טכניים, שהובילו להתפשטות סגנונות בנייה.
מנזרים (מקומות מגורים ועבודה לנזירים) שימשו מרכזים חשובים לתכנון ובנייה. מסדרי הבנדיקטינים והקלויניאנים השפיעו מאוד על תכנון כנסיות ומנזרים. נזירים גם העתקו כתבי יד, וכך שמרו והפיצו ידע.
עלייה לרגל ואתרי קדושה ועודדו בנייה של כנסיות גדולות. תיירות דתית זו חיברה ערים ומנזרים, ותרמה לשיתוף טכניקות בנייה.
אופי הבנייה סימן רומנסק: מסיבי וכבד. מאפיינים בולטים הם קירות עבים, קשתות חצי-עגולות (קשת עגולה היא קשת בצורת חצי עיגול), עמודים ותומכים עבים, קמרונות חבית וקמרונות צולבים, ומגדלים גבוהים. המבנים נטו לתכניות סימטריות ופשוטות יותר מהגותיקה.
הקירות היו עבים, עם פתחים קטנים, וממולאים בחצץ. חומרי הבנייה השתנו לפי זמין מקומי: אבני גיר, גרניט וחלמיש באזורים מסוימים, ולבנים באזורים אחרים.
עמודי תמיכה (תומכים בתוך הקיר הנושאים קשתות) היו בגיאומטריה שונה: מלבניים או מורכבים. עמודים הורכבו לעיתים מתופים, גלילי אבן מחוברים. היו גם עמודים עם ליבה חלולה ומילוי בחצץ.
כותרות העמודים שאבו השראה מהמוטיבים הקורינתיים, אך פותחו בצורות מקומיות ופורמליות שונות. חלקן מעוטרות בעלים, דמויות או סצינות דתיות.
בכמה כנסיות נהוגה הצבה לסירוגין של עמודים מסיביים ועמודי תמיכה צרים. דגם זה משפיע על קור רוח ורגש חזותי בחלל.
הקשת החצי-עגולה היא סימן ההיכר של הרומנסק. חלונות היו בדרך כלל קטנים, והשערים מקושתים לעיתים עם לונטה (חצי ירח מוגבה מעל הפתח) מקושטת.
הכנסיות והמנזרים הם הדוגמאות החשובות ביותר לשמרון הרומנסק. רבות מהכנסיות הגדולות של תקופה זו שרדו, כולל דוגמאות מצרפת, ספרד, גרמניה, אנגליה ואיטליה. בארץ יש דוגמה בולטת אחת: כנסיית ההשתנות על הר תבור.
אדריכלות רומנסקית היא דרך לבנות כנסיות ובניינים לפני הגותיקה. הגותיקה היא סגנון שבא אחריה.
הסגנון הזה היה נפוץ בערך מהמאה ה-10 עד המאה ה-12. שמו אומר "בצורה רומית" כי נעשה שימוש בקשתות עגולות כמו ברומא העתיקה.
המבנים היו חזקים וכבדים. הקירות היו מאוד עבים. היו קשתות עגולות, עמודים עבים ומגדלים. החלונות היו קטנים.
מסלולי עלייה לרגל, כמו הדרך לסנטיאגו דה קומפוסטלה, והמסחר הפיצו רעיונות בנייה. גם מנזרים (בתי נזירים) בנו הרבה כנסיות.
נזירים ובנאים החליפו טכניקות. מסעי הצלב והמסחר הביאו אנשים שידעו לבנות בדרכים דומות.
הרומנסק נפוץ בצרפת, ספרד, גרמניה, אנגליה ואיטליה. בישראל יש דוגמה על הר תבור, כנסיית ההשתנות.
תגובות גולשים