דרך סנטיאגו

דרך סנטיאגו (Camino de Santiago) היא קבוצת נתיבי עלייה לרגל המובילים לפי המסורת לקברו של השליח יעקב בסנטיאגו דה קומפוסטלה שבגליסיה, צפון-מערב ספרד. הנתיב קיים למעלה מאלף שנה. בימי הביניים הוא היה אחד משלושת נתיבי העלייה לרגל המרכזיים בנצרות, לצד רומא וירושלים. לפי המסורת נשלח גופתו של יעקב מאירופה לקבורה בספרד בשנת 44 לספירה.


העלייה לרגל החלה עם גילוי השרידים בעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה. התנועה נחלשה בתקופות כמו המגפה השחורה והרפורמציה, והתחדשה במאה ה-20. היום מגיעים אלפי צליינים מודרניים מכל העולם.


לפני הנצרות היו לדרך גם משמעותות פגאניות. חלק מהצליינים המשיכו עד פיניסטרה (Finisterre), שאותה פירשו בשם הלטיני כ"סוף העולם". יש מסורות הקושרות את המסע לטקסי פוריות ולמסעי חניכה של הדרואידים. סמל הצדפה, שהיה בשימוש אז, נותר כסמל הדרך גם לנצרות.


העדויות הראשונות לביקורים בקבר הן מהמאה ה-8. במאה ה-11, 12 גדל מספר העולים לרגל. המדריך המפורסם Codex Calixtinus, מ־1140, תיאר את דרכי הדרך ושימש כמדריך לצליינים. משם התפתחה גם רשת של בתי מחסה, פונדקים ומנזרים שסייעו לצליינים, והופיעה אדריכלות רומנסקית לאורך המסלול.


כנסיית הקתול העניקה מסמכי מחילה למי שהשלימו את המסע. מי שלא יכול היה לעלות בעצמו שילם לאחר שיעשה זאת במקומו. השלמת המסע נחשבה לעיתים כמעשה כפרה (כפרה = תשלום או תיקון על חטאים).


הצדפה המתולמת היא הסמל המוכר של הדרך. החריצים שבה מתנקזים לנקודה אחת, וזה הוצג כסימול לדרכים הרבות המגיעות לסנטיאגו. הצדפה גם שימשה למאכל וכלי; והיא שימשה אות זיהוי לצליינים, שלפעמים קיבלה להם זכות לינה ואוכל בחינם.


כיום עשרות אלפי אנשים יוצאים למסע מדי שנה. רבים עושים זאת ברגל, חלקם על אופניים או סוסים. המניעים של הצליינים משתנים: דתיים, מחפשי משמעות אישית, תיירים וספורטאים. מסלולים פופולריים מסתיימים בסנטיאגו דה קומפוסטלה; חלק מהאנשים ממשיכים עד פיניסטרה כדי להגיע ל"סוף העולם".

מנהגים מודרניים כוללים נשיאת צדפה, הבאת אבן והנחתה ב"Cruz de Ferro" (Cruz de Ferro = צלב ברזל בראש גבעה), ולעיתים שריפת חפצים בבואם לפיניסטרה כסמל לשחרור.


אכסניות ייעודיות לצליינים נקראות אלברגה (Albergue) או רפוחיו (Refugio). הן מספקות בעיקר לינה בסיסית בחדרים משותפים, ולעיתים תשלום דונטיבו (תרומה). רבות מהאכסניות מנוהלות על ידי מתנדבים, וחלק מהן נשארות ספרטניות, אך יש גם מודרניות עם שירותים.


הדרך הפופולרית ביותר היא "הדרך הצרפתית" (Camino Francés), שמתחילה ברוב הגרסאות ב־Saint-Jean-Pied-de-Port או Roncesvalles ומשם עוברת בפואנטה לה ריינה, בורגוס, לאון ואסטורגה עד לסנטיאגו. יש דרכים נוספות המתחילות בצרפת ובאזורים אחרים באירופה. חלק מהמסלולים מאוחדים בעיירות מרכזיות בדרך.


סימון השבילים הנפוץ הוא חץ צהוב לעיתים על רקע כחול. סמל הצדפה מופיע רבות. בסריה עד סנטיאגו יש עמודי אבן עם קילומטרים שנותרו.


צליינים נושאים "דרכון צליינים" (Credencial). הוא נחתם בנקודות הלינה ובאתרים לאורך הדרך. החותמות משמשות הוכחה לרשויות לקבלת ה"קומפוסטלה".


הקומפוסטלה היא התעודה הרשמית שמונפקת בסנטיאגו למי שעבר לפחות 100 ק"מ ברגל (או 200 ק"מ ברכיבה על אופניים). דרכון עם חותמות הוא ההוכחה הנדרשת. לאחר קבלת המסמך מצטרפים רבים למיסה בקתדרלה. בימי הביניים הקומפוסטלה שימשה כמכתב מחילה.


הדרך הוכרזה כ"נתיב תרבות אירופאי" ב־1987 על ידי מועצת אירופה. חלקה הספרדי הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב־1993, וחלקה הצרפתי ב־1998. הנתונים מראים עלייה בפופולריות מאז סוף המאה ה־20. בשנת 2007 נרשמו כ־50 ישראלים שהשלימו את המסלול.


הדרך מלאה בכנסיות, אנדרטאות, מסלולים שונים ושילוט מקומי. מאכל מקומי מפורסם בעמק גליסיה הוא עוגת סנטיאגו (Tarta Santiago). מסלולים משתנים באקלים, בטופוגרפיה ובשפות המקומיות (ספרדית, בסקית, גליסיאנית).


בתמונות שמייצגות את הדרך אפשר לראות את קתדרלת סנטיאגו, סימוני חץ צהוב, אכסניות אלברגה, טירות וכנסיות, ואת פיניסטרה בחוף האוקיינוס.

דרך סנטיאגו היא סדרת שבילים שהולכים לקברו של השליח יעקב בעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה בספרד. אנשים הולכים בדרך הזאת כבר למעל אלף שנה.


בימי הביניים הגיעו לשם אלפי צליינים. אחר כך המסלול קצת נרגע. במאה ה־20 אנשים חזרו ללכת בדרך.


לפני הנצרות אנשים כבר הלכו לכיוונים אלה כחלק מטקסים ישנים. פיניסטרה נקרא בעבר "סוף העולם" מאחר שהוא חוף במערב.


צדפה מתולמת היא הסימן של הדרך. הצדפה אומרת שיש דרכים רבות שמתקדמות לאותה נקודה. צועדים חגים תליון עם צדפה.


בשביל היו בתי מחסה, מנזרים ואכסניות לעוברים. אלה עזרו לצליינים במזון ולינה.


היום אנשים הולכים ברגל או ברכיבה. יש כאלה שמחפשים משמעות, ואחרים עושים זאת מפנאי. הרבה צועדים כדי לראות נופים ואתרים היסטוריים.


אכסניות מיוחדות לצליינים נקראות אלברגה. יש חותמות שנדבקות בדרכון צליינים. חותמות אלו עוזרות לקבל תעודה בסיום המסלול.


"קומפוסטלה" היא תעודה שמקבלים בסוף אם הלכת לפחות 100 ק"מ ברגל. אחרי זה מבקרים בקתדרלה ועוברים טקס קצר.


- הסמל המוכר: הצדפה המתולמת.
- הנתיב המפורסם: הדרך הצרפתית מתחילה ליד הרי הפירנאים.
- הכרה רשמית: ב־1987 הוכר כנתיב תרבות, וב־1993, 1998 חלקים הוכרו על ידי אונסק"ו (אונסק"ו = ארגון ששומר אתרים חשובים).
- יש עוגה מיוחדת באזור גליסיה הנקראת עוגת סנטיאגו.