אהרן קציר

אהרן קציר (קצ'לסקי; 15.9.1913, 30.5.1972) היה פרופסור לכימיה פיזיקלית במכון ויצמן, נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס ישראל. נרצח ב-1972 על ידי מחבלים יפניים בנמל התעופה לוד.

נולד בלודז' שבפולין ב-1913. משפחתו עברה לקייב בזמן מלחמת העולם הראשונה, חזרה לפולין ב-1920 ועלתה לארץ ב-1925. קציר למד בגימנסיה רחביה והצטרף לתנועות נוער ולאחר מכן ל"ההגנה" בגיל 18. למד באוניברסיטה העברית, נישא לרינה טיבר וקיבל דוקטורט ב-1939 בעבודה על אינטראקציות כימיות בין סוכרים וחומצות אמינו.

במהלך שנות ה-40 חקר חומרים גדולים בשם פולימרים (מולקולות ארוכות מאוד) וסייע בפיתוח תעשיית הפלסטיק המקומית. הוא עבד עם מדענים בארץ ובחו"ל, וב-1946 פיתח יחד עם וורנר קוהן את התיאוריה הראשונה של תמיסות פוליאלקטרוליטים (חומרים נשאים טעינה חשמלית בתמיסה).

ב-1948 עבר למכון זיו (מכון ויצמן) והקים שם את המחלקה לחקר הפולימרים. במקביל היה ראש המחלקה לכימיה פיזיקלית באוניברסיטה העברית. מחקריו כללו פולימרים, תרמודינמיקה (חקר חום ואנרגיה), ממברנות ומכאנוכימיה, וחקר פעילות השריר.

קציר פעל גם בצבא כמדען: יזם יחד עם יוחנן רטנר את הקמת חיל המדע (חמ"ד) ושימש כמפקד בדרגת סגן-אלוף. לאחר המלחמה שימש חמ"ד כבסיס להקמת רפא"ל.

היה פרופסור מן המניין ב-1952. זכה בפרס ויצמן (1954) ובפרס ישראל למדעי הטבע (1961), יחד עם תלמידתו אורה קדם. ייסד מעבדת פלסטיקה במכון ויצמן (1956), נמנה עם מייסדי האקדמיה הלאומית והיה נשיאה (1962, 1968). ב-1964 נבחר לנשיא הארגון הבין-לאומי לביופיזיקה שימושית. ב-1971 נבחר לחבר חוץ של האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב.

קציר נודע גם כמרצה פופולרי וחשיבתו חצתה תחומי מדע, פילוסופיה ואמנות. כתב את הספר בכור המהפכה המדעית (1971), המבוסס על הרצאותיו לציבור.

נשוי לרינה; אחיו אפרים קצ'לסקי היה נשיאה הרביעי של מדינת ישראל.

תרומותיו במחקר ובעיצוב תעשיית החומרים הפלסטיים בישראל נותרו מרכזיות גם לאחר מותו.

אהרן קציר (1913, 1972) היה מדען ישראלי גדול. הוא עבד בכימיה פיזיקלית.

נולד בפולין. כשהיה קטן המשפחה עברה לקייב ואז חזרה ופשטה לארץ ב-1925. למד בבית ספר בירושלים והצטרף ל"ההגנה".

קיבל דוקטורט ב-1939. חקר פולימרים (מולקולות גדולות שמהן עושים פלסטיק). הוא עזר להקים מעבדות וחברות שעשו פלסטיק בארץ.

עבד במכון ויצמן ובלימודים באוניברסיטה. הוא גם עזר למדינת ישראל בזמן המלחמה בארגוני מדע.

זכה בפרסים חשובים: פרס ויצמן ופרס ישראל. היה נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בשנות השישים.

נשוי לרינה. אחיו אפרים היה נשיא ישראל.

קציר היה גם מרצה אהוב וכתב ספרים קצרים על מדע וחברה. ב-1972 נרצח בשדה התעופה לוד.