אוזן

אוזן היא איבר השמיעה ושיווי המשקל בחולייתנים, כולל האדם. ליונקים שתי אוזניים בצדי הפנים. אצל חרקים האוזניים יכולים להיות במקומות שונים בגוף, למשל על הרגליים אצל צרצרים או על הכנפיים אצל עש.

האוזן מאפשרת לשמוע ובעזרת חלקים מסוימים שומרת על שיווי המשקל.

האוזן מתחלקת לאוזן חיצונית, תיכונה ופנימית. האפרכסת (pinna, החלק החיצוני הנראה) אוספת גלי קול. התעלת האוזן מובילה אותם לעור התוף. עור התוף רוטט ומשדר את הרעידות לעצמות השמע באוזן התיכונה: הפטיש (malleus), הסדן (incus) והארכוף (stapes). העצמות האלה מעבירות כוח לשבלול (cochlea, מבנה בצורת שבלול שבפנים האוזן), שבתוכו יש נוזל ומבוך קרומי. הרעידות יוצרות גל בנוזל. הגל מרעיד את איבר קורטי (איבר השמיעה), שבו יושבים תאי שיער. תנועת תאי השיער מפעילה את עצב השמיעה, והמידע עובר למוח דרך הפונס.

כוללת את האפרכסת, תעלת האוזן והמשטח החיצוני של עור התוף. האפרכסת מאפיין של יונקים ומשתנה בצורתו ובגודלו.

תנוך הוא החלק הרך בתחתית האפרכסת. הוא מורכב עור ושומן ואין בו סחוס. אי־נוכחות סחוס מאפשרת לו להיות רך וחמם, והוא עשיר בקצות עצבים. לכן הוא רגיש ונעים למגע. רבים עושים בו פירסינג. בתנוך ממוצע יש כ־2 ס"מ; עם הגיל הוא עלול להתארך מעט. תנוכי אוזניים יכולים להיות "חופשיים" או "מחוברים", ולעיתים מופיעים קמטים הקשורים לעיתים למחלות גנטיות מסוימות, כמו תסמונת Beckwith, Wiedemann. לפי פירושי המקרא, המילה "תנוך" בתנ"ך התייחסה לחלק אחר של האוזן, לסחוס במרכז האפרכסת.

האוזן התיכונה מכילה את עור התוף, חלל אוויר המקושר לגולגולת, ושלוש עצמות השמע: פטיש, סדן וארכוף. חצוצרת השמע (תעלת אוסטכיוס) מחברת את חלל האוזן ללוע ועוזרת להשוות לחצים.

האוזן הפנימית מכילה את שבלול האוזן ומערכת קרומים ונוזלים שמכונה מבוך קרומי. בתוך השבלול נמצא איבר קורטי ותאי שיער שמחברים לעצב השמיעה ולעצב שיווי המשקל. קולות חזקים עלולים לפגוע בתאי השיער ולגרום לנזק שמיעתי זמני או קבוע.

מחקר מאיטליה משנת 2009 מצא ששמע מהאוזן הימנית עלול להיקלט ולהישלח למוח ביעילות מעט גבוהה יותר מאשר מהאוזן השמאלית.

לקות שמיעה מולדת נוצרת במהלך ההתפתחות העוברית. סיבות אפשריות כוללות פגמים בהתפתחות האוזן, תסמונות גנטיות או מחלה של האם בזמן ההריון. לקות שמיעה נרכשת יכולה להיגרם ממחלות, חשיפה לרעש חזק או תאונות. ניקוי אגרסיבי של האוזן עם קיסמים או אצבעות עלול לדחוס שעווה ולגרום לפקקי שעווה או לדלקת של תעלת האוזן.

דימוי האוזן מופיע באמנות ובתמונות בצורה מגוונת. בין התמונות המוזכרות נמצאות יצירות כמו "Ägyptisches Museum Leipzig 164.jpg" ו"Luisenpark Klanggarten Ohr.jpg".

אוזן עוזרת לשמוע וגם לשמור על שיווי משקל. אצל אנשים יש שתי אוזניים בצדי הפנים. אצל חלק מהחרקים האוזן נמצאת במקומות שונים בגוף, למשל על הרגל.

האוזן שומעת צלילים ועוזרת לנו לאזן את הגוף.

לאוזן שלושה חלקים: חיצונית, תיכונה ופנימית. האפרכסת (החלק החיצוני) תופסת את הצלילים. הם עוברים בתעלת האוזן ועושים רעידות בעור התוף. עור התוף מעביר את הרעידות לשלוש עצמות קטנות. הן מזיזות נוזל בשבלול (שבלול הוא חלל צורה של קונכייה). הנוזל מזיז תאי שיער שקולטים את הצליל ושולחים אות למוח.

התנוך הוא החלק הרך בתחתית האוזן. אין בו סחוס והוא מלא עצבים. הוא נעים למגע ואנשים עושים בו לעתים פירסינג. גודל ממוצע כ־2 ס"מ. במקרא מוזכר שם תנוך, אך שם הכוונה לחלק אחר באוזן.

בשבלול יש נוזל ותאי שיער שעוזרים לשמוע ולהרגיש איזו דרך הגוף מאוזן. רעשים חזקים עלולים לפגוע בתאי השיער ולפגוע בשמיעה.

לקות שמיעה יכולה להיות מולדת. זה קורה בזמן ההריון בגלל בעיה בהתפתחות או גורם גנטי. גם מחלות, רעש חזק או פציעה יכולים לגרום לאובדן שמיעה. ניקוי אגרסיבי של האוזן עם קיסם יכול להדחיק שעווה ולגרום לבעיות.

האוזן מופיעה גם בעבודות אמנות ותמונות.