גבריאל פורה

גבריאל אורבן פורה (12 במאי 1845, 4 בנובמבר 1924) היה מלחין, פסנתרן, נגן עוגב ומורה צרפתי. הוא נחשב לאחד מגדולי המלחינים הצרפתים בדורו, והשפעתו הורגשה במוזיקה של המאה ה-20.

פורה נולד בדרום צרפת וגדל במשפחה מעמדית. כישרונו מוזיקלי נתגלה בגיל תשע, והוא נשלח ללמוד באקול נידרמאייר בפריז. שם הוכשרו בעיקר נגני עוגב ומנצחי מקהלות. בין מוריו היו קאמי סן-סאנס וגוסטב לפבר. סן-סאנס הפך לידיד ולמנטור חשוב בשנותיו המוקדמות.

בשנות ה-70 התגייס פורה לצבא בזמן מלחמת צרפת, פרוסיה. לאחר מכן שהה ברמבוייה ובשווייץ, והחל להשתלב בסצנת הסלונים המוזיקליים של פריז. הוא הצטרף ל"החברה הלאומית למוזיקה" ופגש שם מוזיקאים משפיעים.

ב-1874 החל למלא תפקידים בעוגב בכנסיית מאדלן בפריז. בשנים הבאות הפך לנגן העוגב הבכיר ולמנצח המקהלה בכנסייה. ב-1883 נשא לאישה את מארי פרמיה ולזוג נולדו שני בנים. כדי להתפרנס עבד רבות בכנסייה ובהוראה. בשנים רבות הוא השמיד יצירות רבות שלא ראה בהן עתיד.

בין התפקידים הציבוריים בולטים מינויו למפקח על הקונסרבטוריות העירוניות ב-1892 ולמורה להלחנה בקונסרבטואר של פריז ב-1896. תלמידיו כללו את מוריס ראוול ואת נדיה ולילי בולאנז'ה. ב-1905 מונה למנהל הקונסרבטואר של פריז, תפקיד שבו נשא עד 1920.

מאמצע תקופתו הבוגרת פורה התמודד עם ירידה בשמיעה. פגיעה זו הקשתה עליו להמשיך ללמד ולהלחין. ב-1920 קיבל את אות הצלב הגדול של לגיון הכבוד. ב-1924 מת בפריז מדלקת ריאות והובא למנוחות בכנסיית מאדלן. הוא קבור בבית העלמין פאסי.

פורה נודע במיוחד כשירתי של ה-mélodie הצרפתית, כלומר שירים אמנותיים לקול ולפסנתר. סגנונו נע בין רומנטיקה מוקדמת לאסתטיקה מודרנית של המאה ה-20. הוא ביסס את כתיבתו על הבנת הרמוניה (כיצד צירופים של צלילים עובדים יחד), ולמד זאת אצל לפבר.

הרעיונות ההרמוניים שלו כללו שימוש במרווחים שאינם נתפסים תמיד כדיסוננטיים. כמו כן נשען על מודוסים כנסייתיים, כלומר סולמות עתיקים מהכנסייה, בעיבוד מודרני. במקביל שמר על קו מלודי זורם, עדין וחוזר, והעדיף חזרתיות וקיצוב מוטיבים כדי לא להפריע לזרימת המלודיה.

מבחינה ריתמית הראה פורה נטייה לדקות וחזרתיות, ולעיתים השתמש בסינקופות (הדגשה במקום לא שגרתי). פסנתריו כוללים דפוסי ארפג'יו רבים, שבהם הצלילים נשמעים בתור שבירה של האקורד.

יצירותיו כוללות שירים (מélodie), קטעי פסנתר סולו, מוזיקה קאמרית ותזמורתית. אחת היצירות המאוחרות והמפורסמות היא הסוויטה התזמורתית "מאסק וברגמאסק" (1919), שמשלבת פתיחה ושלושה מחולות.

פורה השפיע על רבים, וזכה לכינוי מצד אהרן קופלנד "ברהמס הצרפתי" בהשוואה לנטייתו לעידון ולמבנה.

מוזיקה ווקאלית; מוזיקה לפסנתר סולו; מוזיקה לפסנתר בארבע ידיים; מוזיקה קאמרית; מוזיקה תזמורתית.

מפרצון פורה באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה נקרא על שמו.

גבריאל פורה (1845, 1924) היה מלחין ופסנתרן מצרפת. הוא גם ניגן בעוגב. עוגב הוא כלי מקלדת עם צינורות שמוציא צלילים חזקים.

פורה נולד בדרום צרפת. בגיל קטן נשלח ללמוד מוזיקה בבית ספר בפריז. שם למדו איך לנגן עוגב ולנהוג במקהלה.

הוא עבד בעוגב בכנסיית מאדלן בפריז. מאוחר יותר לימד בקונסרבטואר של פריז. לבסוף היה מנהל הקונסרבטואר בין השנים 1905 ו-1920.

בשנים האחרונות של חייו שמיעתו הלכה ופגמה. בסוף חייו חלה ומת בשנת 1924 מדלקת ריאות. הוא נקבר בפריז.

פורה כתב שירים ומנגינות יפות לפסנתר וכלים אחרים. הוא אהב להשתמש בהרמוניה. הרמוניה זהו האופן שבו צלילים שונים נשמעים יחד.

אחת מיצירותיו המפורסמות היא סוויטה בשם "מאסק וברגמאסק" משנת 1919. הוא נחשב לאחד המלחינים החשובים של צרפת.

יש מפרצון באנטארקטיקה שנקרא על שמו, מפרצון פורה.