ליד ערערה בנגב
פיגוע שנקרא "אוטובוס האמהות" קרה ב־7 במרץ 1988. שלושה מחבלים פלסטינים, שפרצו ממצרים ושויכו לאש"ף (ארגון פולסטיני), חטפו אוטובוס שעבר ליד מרכז המחקר הגרעיני ליד דימונה. המחבלים היו חמושים ונכנסו לאוטובוס שבו היו 11 נוסעים, עשר נשים וגבר. כמה נוסעים הצליחו להימלט ברגל.
לפני החטיפה ירו המחבלים על כלי רכב אחרים, גנבו רכב והמשיכו בנסיעה. המשטרה והצבא הקיפו את האוטובוס, והחלו משא ומתן עם החוטפים. לוחמי הימ"מ, יחידת המשטרה המיוחדת למבצעי אנטי־טרור, הגיעו לאתר והכינו תוכנית תקיפה. בין הנוכחים היו מנהיגים צבאיים וביטחוניים בכירים בישראל.
לאחר כשלוש־עשרה דקות מהגעת הכוחות החלו המחבלים לירות וזרקו רימון שלא התפוצץ. בשעה 10:25 המחבלים רצחו את ויקטור רם, בן 39 ואב לשלושה. בעקבות סכנת חיים נתן מפקד הימ"מ אישור להסתער. צלפים ירו בשני מחבלים ולוחמי היחידה פרצו דרך חלונות ודלתות. הם השתמשו ברימוני הלם כדי לבלבל את החוטפים והרגו את המחבל השלישי. בתוך פחות מדקה הושלמה ההשתלטות. בסיום האירוע שלוש בני ערובה נהרגו, ויקטור רם ושתי נוספות, ושמונה נוסעים נפצעו קל.
בפעולה השתתפו לוחמי הימ"מ רבים, בין היתר כמה לוחמים מוכרים מהיחידה. זו הייתה הפעם הראשונה שיחידת הימ"מ נקראה לבצע משימה כזו במקום סיירת מטכ"ל.
המודיעין הישראלי קבע שהחטיפה תוכננה על ידי המנהיג הצבאי של אש"ף, אבו ג'יהאד (ח'ליל אל־וזיר). כמה שבועות אחר כך חוסל אבו ג'יהאד בתוניס. הממשל בישראל הציג את האירוע כהוכחה להתגברות טרור אלים בתקופה ההיא. ב־1993 ציין שר המשפטים דאז כי המחבלים קיבלו מידע מפרסומים זרים שהתבססו, לפי טענתו, על מידע שמסר מרדכי ואנונו.
ליד ערערה בנגב
ב־7 במרץ 1988 שלושה מחבלים הגיעו ממצרים וחטפו אוטובוס עם עובדים שהלכו לעבודה ליד דימונה. באוטובוס היו 11 נוסעים, עשר נשים ואיש. כמה נוסעים הצליחו לברוח.
המשטרה והצבא הקיפו את האוטובוס. משא ומתן התנהל עם החוטפים. הגיעו גם לוחמי הימ"מ, יחידת משטרה מיוחדת שמבצעת חילוצים מסוכנים. אחרי יריות וזריקת רימון, החוטפים הרגו אחד מהנוסעים.
היחידה פתחה בהשתלטות מהירה. שלושת התוקפים נהרגו. לצערנו, שלושה מבני הערובה מתו בסוף האירוע, ושאר הנוסעים נפצעו קל. רבים ניצלו בחילוץ.
מאוחר יותר אמרו שהחטיפה תוכננה על ידי מנהיג צבאי של אש"ף. אירוע זה הוביל לפעולות נוספות של ישראל ותיאר את המצב כתקופה עם תקיפות ואלימות.