אוטופיה

אוּטוֹפְּיָה (המונח נטבע ב־1516 על ידי תומאס מור) מתייחסת לרעיון של "חברה מושלמת". השם ביוונית פירושו "שום מקום", אך ניתן גם לקרוא לו Eutopia, "מקום טוב". בדרך כלל מדובר בתיאור של סדר חברתי אידיאלי שייושם במקום אחר או בעתיד, ולעתים נחשב לבלתי־מעשי במציאות.

חזונות של חברה טובה מופיעים כבר בתנ"ך, בכתבים העתיקים של יוון (כמו אפלטון) ובמיתוסים שונים. לעתים מדובר בגן עדן עלי אדמות או בעידן זהב. בימי הביניים ובספרות הפופולרית נולדו גרסאות שונות של אוטופיות, מ־Pays de Cocagne בצרפת ועד שתֵיאורים סיניים של 'דטונג'. גם דתות רבות מציגות חזונות דומים: גן עדן נחשב אצל נוצרים ומוסלמים לאוטופיה דתית, ונירוונה בבודהיזם מזכירה סוג של שחרור אידיאלי.

בספרו של תומאס מור, "אוטופיה", האי האוטופי הוא רפובליקה שבה רכוש מוחזק במשותף, יש מעט חוקים, אין עורכי דין, וצבא עומד על הגנה בלבד. הספר כתוב באופן שמשלב רצינות וסאטירה, ונושא שמות ואלמנטים קלאסיים. מור הושפע גם מהרעיון הנזירי ומהמחשבה הדתית של זמנו.

בתחילת המאה ה־19 התפתחו רעיונות אוטופיים כלכליים בתגובה לשינויים החברתיים והקפיטליסטיים. תנועות אוטופיסטיות סוציאליסטיות דרשו חלוקה שווה יותר של רכוש וביטול כסף, וכן עבודה מהנה ופנאי לאמנים ולחוקרים. דמויות מרכזיות כללו את אדוארד בלאמי ועוד הוגים שביקשו לעצב סדר חברתי חלופי. עם עליית המרקסיזם רבים מוּתחו את הרעיונות האוטופיים כבלתי־מדעיים.

המאה ה־21 העלתה מושגים חדשים: מדינות סקנדינביות נתפסות כקרובות לאוטופיה בגלל רווחה חברתית; טכנו־אוטופיה היא הרעיון שטכנולוגיה מתקדמת תפתור אי־שוויונות ותיצור רמת חיים גבוהה. יש גם דימויים של חברות פתוחות ומשתנות ("אקסטרוטופיה") וסיפורי מדע בדיוני שמציגים חברות אוטופיות, כמו "התרבות" של איאן מ. בנקס. מול האופטימיות עומדת הזהירות: טכנולוגיה עלולה גם להזיק, אם תתפתח ללא בקרה.

ביהדות חזונות אוטופיים קשורים לעתים קרובות לארץ ישראל ולירושלים. רעיונות כמו הארץ המובטחת, הגאולה והחזון המשיחי משקפים תקוות לארגון חברתי צודק ושפע רוחני וחומרי. בתקופה המודרנית רעיונות אלה השפיעו על הציונות ועל תנועות כמו הקיבוץ, כמו גם על כתבים שהציבו חזון למדינה יהודית עצמאית.

אוּטוֹפְּיָה היא רעיון על מקום שבו החיים מושלמים. המילה נולדה אצל תומאס מור ב־1516. המלה ביוונית גם יכולה להיות 'שום מקום'.

בסיומות קדומות אנשים דמיינו גנים טובים או עידנים זהב. בסיפורי דת ובמיתוסים מופיע רעיון דומה של מקום בלי ייסורים. גם אפלטון ויוצרים אחרים דיברו על חברות טובות.

מוקד הספר של מור הוא אי שבו כל הרכוש שייך לכולם. יש מעט חוקים ואנשים עובדים ביחד. הספר משתמש בסאטירה ולעיתים מתווכח עם הרעיון הזה.

במאה ה־19 אנשים ניסו להקים קהילות שבהן כולם יקבלו חלק שווה. חלק מהניסיונות עובדים, וחלקם נכשלו.

יש מי שחושב שבעתיד הטכנולוגיה תגרום לחיים טובים יותר. אחרים חוששים שהטכנולוגיה תגרום לבעיות.

ביהדות יש תקוות למצב טוב בארץ ישראל ובירושלים. רעיונות אלה השפיעו על הקיבוצים ועל תנועת הציונות.