אולפן הקלטות

אולפן הקלטות הוא מבנה מיוחד להקלטת קול ומוזיקה.

החלל מעוצב על ידי מהנדס אקוסטיקה (מומחה לעיצוב התנהגות הקול בחדר) כדי להשיג הפצה נכונה של הקול, רמות נמוכות של השתקפויות וזמן תהודה מתאים.

סוגי אולפנים שונים מתאימים להקלטת להקות, זמרים, דיבוב, מוזיקה לטלוויזיה ולסרטים, פרסומות ואפילו תזמורת מלאה. את האולפן מנהל טכנאי סאונד, שפועל בתיאום עם מפיק ומבצעי המוזיקה.

ברוב האולפנים יש שלושה חדרים עיקריים: חדר ההקלטה שבו מנגנים ומבצעים את הקטעים, חדר הבקרה (חדר קונטרול) שבו נמצא ציוד ההקלטה והמיקס, ותאים מבודדים קטנים לכלים רועשים כמו תופים.

האולפן יכלול טיפול אקוסטי (חומרים סופגים וקביעת מידות החדר) ובידוד אקוסטי בין החדרים. לעיתים יש גם תא שירה קטן וחדרי שליטה נוספים.

צרי́ה נפוצה של ציוד כוללת מיקרופונים, קונסולות ערבול (שולחנות מיקס), יחידות אפקטים, ממשק הקלטה וחומרת הקלטה.

המחשב הפך למרכז העבודה והחליף חלק גדול מהציוד האנלוגי. "ממשק עבודה דיגיטלי" הוא תוכנה במחשב להקלטה ולעריכה של סאונד.

תוכנות מוכרות הן Pro Tools (נחשבת סטנדרט מקצועי), Ableton Live ו-Apple Logic Pro. יש גם תוכנות חינמיות ולינוקסיות.

המחשב מאפשר "עריכה בתוך הקופסה", עריכה רק בעזרת המחשב בלי קונסולה פיזית. זה הקטין עלויות ואפשר הקמת סטודיואים ביתיים.

התפתחות זו החליפה טייפ סלילים (אחסון מגנטי) בדיסק קשיח, ושילבה אפקטים וסיקוונסרים לתיקון ועריכה מדויקת.

תא מבודד הוא חדר קטן המבודד אקוסטית כדי למנוע זרימת קול פנימה והחוצה. בו מקליטים מתופף, זמר או מגבר גיטרה מבלי לזלוג סאונד למיקרופונים אחרים.

בחלק מהאולפנים ניתן לשנות את פני השטח האקוסטיים כדי להתאים את התהודה לדרישות שונות.

אולפן קטן ואישי נקרא גם "אולפן ייעודי". הוא מיועד לפרויקטים ספציפיים או לשימוש לא מסחרי. ב־80s התחילו להופיע אולפנים שכאלו עם עליית מחירי ציוד MIDI ומקליטים לדיסק קשיח.

הקלטת מערכת תופים דורשת מיומנות מיוחדת בגלל הרעש והצורך בבידוד. כיום לעיתים משתמשים במדמי מגברים ותוכנות במקום תא מבודד אמיתי.

אולפני רדיו דומים לאולפני הקלטות, אך בעלי מבנה מותאם לשידור חי. בדרך כלל יש ערבול קטן יותר ומערכות לעיבוד שיחות מהשטח.

צוות התחנה מפעיל מחשבים שמזרימים פרסומות, אפקטים ודיווחים. בעידן האינטרנט כל אחד יכול להקים שידור רדיו מקוון באמצעות תוכנות שידור פשוטות.

בהקלטות האקוסטיות הראשונות (לפני מיקרופון) השתמשו בשופר גדול כדי להעביר את הקול לחותך מכני. ההקלטה נעשתה ישירות לדיסק או לצילינדר.

עם המצאת המיקרופון והמגבר הפכה ההקלטה לאלקטרונית. עד שנות ה־30 השיטה המכנית נעלמה כמעט לגמרי.

במאה העשרים האולפנים עוצבו לעיתים כחללים גדולים עם תהודה, כדי להקליט הרכבים גדולים ויצירות סימפוניות.

טכניקות מיקרופון ומיקומם הפכו לחלק מהאמנות של ההקלטה. אולפנים מפורסמים היו לעתים כנסיות ישנות, בגלל התקרה הגבוהה והאקוסטיקה הטובה.

הופעת ההקלטה הרב‑ערוצית אפשרה להקליט כל נגינה בערוץ נפרד. בשנות ה־50 עד ה־70 מספר הערוצים בטייפ גדל בהדרגה עד ל‑24 ואילך.

חדרי התהודה (reverb) היו מרכיב מיוחד שנותן תחושה מרחבית לקול.

כיום מרבית האולפנים משתמשים בהקלטה דיגיטלית, והכמות הערוצית תלויה בחומרה ובקונסולה.

ישנם מהנדסי סאונד שמעדיפים טייפ אנלוגי בגלל ה"חום" והאופי שהוא מוסיף. אחרים מעדיפים דיגיטל בגלל ניקיון ונאמנות.

שיעורי דגימה גבוהים בדיגיטל משפיעים על איכות התדרים הגבוהים. לכן משתמשים לעיתים בדגימות כמו 48, 96 או 192 קילוהרץ בפרויקטים מקצועיים.

התפתחות המחשבים יצרה גם אפשרות לסטודיו ביתי זול ונוח. סטודיואים ביתיים טובים להקלטות קטנות, אך מוגבלים בהקלטת תופים והרכבים גדולים.

אולפן הקלטות הוא מקום שמקליטים בו קולות ומוזיקה.

החדרים החשובים הם חדר ההקלטה ושׂדר הבקרה. חדר ההקלטה הוא המקום שבו מנגנים. חדר הבקרה הוא המקום שבו שומרים ומערבים את הקול.

האולפן מעוצב כך שהקול ישמע טוב. אקוסטיקה (איך הקול מתנהג בחדר) חשובה מאוד.

יש גם תאים מבודדים. תא מבודד הוא חדר קטן שמונע קול לצאת ולהיכנס. там מקליטים תופים או גיטרות רועשות.

מחשב ותוכנה (תוכנה = תוכנית במחשב) עוזרים להקליט ולשנות את הקולות. תוכנות מוכרות הן Pro Tools ו‑Logic Pro.

בעבר הקליטו עם שופר גדול ומכונה שחורצת תקליט. היום רוב ההקלטות דיגיטליות על מחשב.

חלק מהאנשים עדיין אוהבים טייפים ישנים כי הם חושבים שהצליל חם יותר. אבל מחשב חוסך מקום וכסף.

בעזרת מחשב אפשר לפתוח אולפן ביתי קטן. אולפן ביתי מתאים לשירים קטנים או לקולות בודדים.