אונאה

אונאה (או אונאת ממון) היא עסקה שבה יש פער בין מחיר העסקה לשווי השוק, ובוצעה תוך ניצול חוסר ידיעה של המפסיד. האיסור על אונאת ממון הוא מצווה שלילית בתרי"ג המצוות, ולצידה קיימים דינים המסדירים סעד כספי במקרה של אונאה.

התורה מזכירה זאת בפרשת היובל בספר ויקרא בהקשר למכירת קרקעות. שם נאמר שהקרקע מוחזרת בשנת היובל, ולכן המחיר צריך לשקף את פוטנציאל הפירות עד היובל. על כך יש ויכוח של חכמים סביב השאלה האם יש אונאה במכירת קרקע.


הטעם הוא להגן על הצד החלש ולמנוע ניצול מן הידע או העוני של האדם.


דיני האונאה מחולקים לאונאת מחיר ואונאת מקח. אונאת מחיר היא מכירת מוצר במחיר שאינו משקף את שוויו. אונאת מקח היא מכירה של מוצר במחיר תואם, אך כשהמוצר פגום או שהמוכר הסתיר מגרעות.

איסור האונאה חל גם כלפי מומחה, כלומר אסור להונות אפילו מי שמכיר את הסחורה. אין עונש שגורם למלקות על אונאה, כי ניתן לתקן את העוול בהחזרת סכום האונאה.


התלמוד והשולחן ערוך קובעים כללים לפי גודל הפער בין מחיר העסקה לשווי השוק:

- פער פחות משישית (פחות מ"שתות"): העסקה תקפה ואין החזרת כסף.
- פער של שישית בדיוק: המתאנה (המופגע) יכול לתבוע את הפער, והעסקה מתקיימת.
- פער של יותר משישית: המתאנה יכול לבטל את העסקה ולדרוש את החפץ חזרה או להחזירו ולקבל את כספו.


"שישית" פירושה חלק אחד מתוך שישה. לפי ההלכה, ברגע שהפער הגיע ל"שישית" המפסיד רשאי לתבוע את ההפרש. לגבי אפשרות המוכר לחזור בו, יש מחלוקת בין הפוסקים.


הגמרא קובעת שפחות משישית נחשב למחילה בדרך המקח, כלומר הצד שנפגע בפועל מקבל על עצמו את הפער בדרך הכל. יש פוסקים שסוברים שהאיסור קיים גם אז, אך ההלכה המקובלת היא שלא יוחזר דבר במקרים אלה.


כאשר הפער עולה על שישית, המקח עלול להתבטל. יש חילוקי דעות האם רק הצד שנפגע יכול לבטל או ששני הצדדים יכולים לחזור בהם.


שיעור השישית מחושב על ערך הטובין ועל הכספים ששולמו. לדוגמה: אם שווי הסחורה הוא 600 ונמכרה ב-500, יש תשלום של 100 כדי להשיב את הפער; ולהפך במקרה תמוה.


אונאה יכולה להיות גם מצד הקונה (קנה בזול מדי) וגם מצד המוכר (מכר ביוקר מדי). יש הבדלים בדיני התביעה ובמועדים שבהם ניתן לתבוע; בדרך כלל לקונה זמן מוגבל לתבוע, ואילו מוכר יכול לטעון אונאה אף לאחר זמן מה, עד שיתברר שהסביבה ידעה על השווי.


פוסקים הציעו מספר שיטות לקביעת מחיר השוק: ממוצע מחירים במקום העסקה, חציון עסקאות, או קביעת המחיר הנמוך ביותר כערך התקין. שיטות אלה משמשות כדי להחליט האם יש אונאה וכיצד לחשב אותה.


אין אונאה כאשר מוצר אין לו מחיר מוגדר והפער נובע מהשוק החופשי, או כשאין בהטלה על חוסר ידיעה משמעותי של הצד הנפגע.

אונאה היא מצב שבו אחד משלם או מקבל כסף שלא לפי הערך האמיתי של הדבר. זה קורה כשאחד מהצדדים לא ידע מה הערך והצד השני ניצל זאת.

התורה מדברת על זה במכירת קרקעות. קרקע חוזרת לבעליה בשנה מיוחדת שנקראת יובל. לכן המחיר צריך לשקף את העלות עד אז.


יש שני סוגים עיקריים:
- אונאת מחיר: קונים או מוכרים במחיר לא נכון.
- אונאת מקח: יש פגם שנסתר מהמוכר או שנמכר דבר פגום.

אין לתת מלקות בגלל אונאה. במקום זה מחזירים כסף כדי לתקן את העוול.


ישלים חוקים לפי כמה גדול הפער:
- פחות משישית (פחות מ־חלק אחד מתוך שישה): אין החזרת כסף.
- שישית בדיוק: מי שנפגע יכול לתבוע את ההפרש.
- יותר משישית: אפשר לבטל את העסקה ולקבל חזרה את הכסף או החפץ.


אם דבר שווה 600 ונמכר ב-500, המוכר צריך להחזיר 100.


לשופטים יש דרכים לבדוק מה המחיר הנכון. אפשר להסתכל על ממוצע מחירים במקום, או על העסקאות הכי נפוצות.


אם לכל מוכר יש מחיר שונה ולא קיים מחיר ברור, לא תמיד ניתן לקרוא לזה אונאה. או אם כולם במקום יודעים מה הערך, אז לא יוגדר פסול.