אוסקר קוקושקה

אוסקר קוקושקה CBE (Oskar Kokoschka; 1 במרץ 1886, 22 בפברואר 1980) היה צייר וסופר אוסטרי ממוצא צ'כי, מזוהה עם האקספרסיוניזם, זרם אמנות המדגיש הבעה רגשית חזקה. הוא היה גם חבר הזצסיון הווינאי, אגודת אמנים בוינה.

בשנים 1903, 1909 למד בבית הספר לאמנות (Kunstgewerbeschule) בווינה. בין מוריו היה גוסטב קלימט. קוקושקה דחה את סגנון היוגנדסטיל (עיצוב בסגנון סצנת האמנות של אותה תקופה) ולכן עבודותיו המוקדמות זכו להערכה מועטה. ב-1910 עבר לברלין וחזר לווינה ב-1911.

בשנת 1912 החל רומן סוער עם אלמה מאהלר, שהיה מקור השראה ליצירתו. הקשר נמשך כשלוש שנים ולוו בקנאה חזקה ובכתיבת כ־400 מכתבי אהבה שכתב לה. בתקופה זו סגנון ציוריו השתנה לכיוון רגשי ומורגש יותר.

ב-1914 התקבל ל"הזצסיון החופשי" בברלין. ב-1915 נפצע קשה במלחמת העולם הראשונה. ב-1917 עבר לדרזדן ושם העביר שיעורים באקדמיה בין 1919 ל־1924. לאחר שעזב את האקדמיה יצא למסעות ארוכים, שבהם יצר הרבה ציורי נוף עירוני וכפרי.

בשנות ה־30 חזר להתגורר בווינה. אחרי מות אמו נמלט מפני הלחץ הפוליטי לפראג, שם פגש את אולדה פלקובסקה, שלימים הייתה אשתו.

בשנת 1937 הוקמה בפראג אגודה שנשאה את שמו, במטרה להציג אמנות שהנאצים כינו "מנוונת". האגודה ארגנה תערוכות ומפגשים, ותמכה באמנים שנאבקו באידאולוגיה הנאצית. בקיץ 1938 ארגה האגודה תערוכה בפריז בשיתוף אמנים גרמנים בגלות.

ב-1938, עם תחושת הסכנה הגוברת, נמלט קוקושקה לבריטניה, כיוון שהנאצים סיווגו את יצירתו כ"אמנות מנוונת". ב-1941 נישא לאולדה בלונדון.

ב-1953 הקים אקדמיית קיץ לאמנות בזלצבורג עם פרידריך ולץ. באותה שנה עבר להתגורר בוילנב, שווייץ. לאחר מותו ב-1980 הוקם פרס על שמו לעשייה באמנות החזותית. ב-1988 הקימה אלמנתו מוסד לזכרו והעבירה אליו את אוסף יצירותיו, ומאז המקום מחזיק באוסף הגדול של עבודותיו.

קוקושקה כתב מסות, שירים ואוטוביוגרפיה בשם "חיי" (1971). מכתביו יצאו לאור ב-1984. המחזות שכתב זכו לתחייה בשנות ה־90.

אוסקר קוקושקה (1.3.1886, 22.2.1980) היה צייר וסופר מאוסטריה. הוא הציג ברגשות חזקים בעבודותיו. זה נקרא אקספרסיוניזם, סגנון שמראה רגשות.

למד אמנות בוינה בין 1903 ל־1909. אחד המורים שלו היה גוסטב קלימט. בשנים עשר החל רומן גדול עם אלמה מאהלר. הוא כתב לה המון מכתבים.

במלחמת העולם הראשונה ב־1915 הוא נפצע. לאחר המלחמה לימד בואנבורג וביצע ציורים רבים של ערים וכפרים.

בשנות ה־30 חזר לווינה. אחרי שמתו קרוביו ולחץ פוליטי, עבר לפראג שם הכיר את אשתו אולדה פלקובסקה. בשנת 1938 נמלט לבריטניה כי הנאצים לא רצו את יצירותיו.

ב־1937 הוקמה בפראג אגודה על שמו. האגודה ארגנה תערוכות לתמיכה באמנים שנאבקו נגד רעיונות הנאצים.

ב־1953 הקים אקדמיית קיץ לאמנות בזלצבורג. הוא עבר לשווייץ ואהב לחיות שם. אחרי מותו הוקם פרס על שמו. אלמנתו הקימה מוסד ושמה בו את רוב עבודותיו.

כתב מסות, שירים וספר זיכרונות בשם "חיי" ב־1971. מכתבים שלו יצאו לאור אחרי מותו.