אדריכלות ההיי-טק, הידועה גם בשם אקספרסיוניזם מבני, היא סגנון אדריכלי של סוף המאה ה-20. "אקספרסיוניזם מבני" פירושו להבליט את המבנה ואת שלד הבניין. הסגנון משלב אלמנטים מתעשיית ההיי-טק והטכנולוגיה, הן בשיטות בנייה והן בפתרונות חזותיים. הוא פועל כגשר בין המודרניזם (התנועה המוקדמת של בנייה מודרנית) והפוסט-מודרניזם, אם כי הגבולות ביניהם לא תמיד ברורים.
בדומה לברוטליזם, מבנים של הזרם לעתים חושפים את השלד שלהם. השלד (המסגרת הפנימית של הבניין) מוצג בפומבי, וזה יוצר ניגוד בין ה"עצמות" הפנימיות לבין הקירות החיצוניים. דוגמה בולטת היא מרכז פומפידו, שמציג צינורות אוורור וחלקים פנימיים בחזית הבניין. במקרה כזה, שימוש בפלדה מבנית הוא גם בחירה אסתטית.
אחת המטרות היא להציג את הרכיבים הטכניים של הבניין במקום להסתירם. זהו רעיון מרדני שמאתגר את הרעיון שמבנה חייב להיות "מוגמר" כדי להראות טוב. מטרה נוספת היא להראות אמון בטכנולוגיה כאמצעי לשיפור החיים. הרעיון הזה ניכר בעבודתו של קנזו טנגה, שביצע שיקומים מודרניים לאזורים שנהרסו במלחמה או באסונות.
שמרנות מסוימת לגבי סדר ופונקציונליות נשמרת בסגנון הזה; העיצוב צריך לשרת את מטרת הבניין. אלמנט חוזר הוא החצנת ה"איברים" הפנימיים של המבנה, כמו צינורות ומערכת אוורור. חומרים לא מעובדים, כגון זכוכית ופלדה, נפוצים מאוד בקרב אדריכלים של הזרם.
בסרט בלייד ראנר (1982) אפשר לזהות בחלק מהמבנים רקע שמזכיר את אדריכלות ההיי-טק ואת תחושת העתידנות של אותה תקופה.
טורה אגבר, ברצלונה (2004)
בניין לוידס, לונדון (1986)
HSBC, הונג קונג (מבט מזרחי)
אדריכלות ההיי-טק היא סגנון בנייה שמראה את החלקים הטכניים של הבניין. "אקספרסיוניזם מבני" אומר שאפשר לראות את ה"שלד" של הבניין. השלד הוא המסגרת שתומכת בבניין, כמו עצמות בגוף.
בבנייני הזרם רואים צינורות, קורות וברזים בחוץ. הם משתמשים הרבה בזכוכית (חלונות גדולים) ובפלדה (מתכת חזקה). מרכז פומפידו הוא דוגמה ידועה שמראה צינורות בחזית.
מטרה אחת היא להראות שלא צריך להסתיר את החלקים הטכניים. מטרה נוספת היא להאמין שהטכנולוגיה יכולה לשפר את החיים.
חשוב שהבניין יעשה את מה שהוא צריך לעשות. העיצוב מדגיש פונקציה וסדר. חומרים גולמיים כמו זכוכית ופלדה נפוצים.
בסרט בלייד ראנר מ-1982 אפשר לראות בניינים ברקע שנראים כמו אדריכלות היי-טק.
טורה אגבר (2004)
בניין לוידס (1986)
תגובות גולשים