אופרה (מלטינית: opera in musica, "יצירה מוזיקלית") היא תיאטרון שבו העלילה מועברת ברובה בשירה ובמוזיקה. האופרה משתמשת בתפאורה, בתלבושות ובמשחק, אבל שירה וטכניקה ווקאלית חשובות יותר מאשר בתיאטרון המדבר. זמרים מלווה תזמורת, שיכולה להיות קטנה או מלאה. הנגנים בדרך כלל יושבים בבור התזמורת ("pit"), אזור מונמך בקדמת הבמה.
הטקסט המילולי של האופרה נקרא ליברית (libretto, "ספר קטן"). קיים גם חלוקה לסגנונות שירה: רצ'יטטיב, שירה המדמה דיבור ומקדמת את העלילה, ואריה, שיר מלודי שמביע רגשות. יש גם דואטים, שלישיות ומקהלה. בתקופות שונות הופיעו סוגים כמו זינגשפיל, אופרה קומית ואופרטה בהם יש דיאלוג מדובר.
האופרה הופיעה באיטליה בסוף המאה ה-16. יצירה מוקדמת היא "דפנה" של יאקופו פרי, ומאוחר יותר שרדה פרטיטורה של "אאורידיצ'ה" (1600). האופרה הראשונה שמבוצעת עד היום בקביעות היא "אורפיאו" של מונטוורדי (1607).
מאמצע המאה ה-17 האופרה הפכה ליצירה פומבית בוונציה (1637). בתקופת הבארוק התפתחו שתי זרימות חשובות: אופרה סריה, רצינית, עם אריות וירטואוזיות, ואופרה בפה, קומית. זמרים מפורסמים של התקופה כללו קסטראטים (גברים שעברו חיתוך קולות כדי לשמר קול גבוה).
במאה ה-18 פרצו ביקורות על קישוטיות יתר ושם העצמת הכוכבים על חשבון הדרמה. כריסטוף ויליבלד גלוק קרא לפשטות ולהצבת הדרמה במרכז. מוצרט הוסיף איזון בין דרמה, מלודיה והרמוניה וכתב אופרות כמו "נישואי פיגארו" ו"דון ג'ובני".
בתחילת המאה ה-19 פרח סגנון הבל קאנטו ("שירה יפה") עם רוסיני, בליני ודוניצטי, שהתמקד בקישוטים ובטכניקה ווקאלית. ורדי פיתח סגנון ישיר ורגשי שהתחבר לתחושת הלאומיות באיטליה. פוצ'יני ויוצרים של הוריזמו (ריאליזם מוזיקלי) כמו פוצ'יני כתבו אופרות עם סיפורים מחיי העם, כגון "טוסקה" ו"לה בוהם".
בתקופת הבארוק האופרה שימשה גם כמקום מפגש חברתי לאצולה. לצופים היו תאים פרטיים שבהם נהגו לראות ולהיראות. בהמשך, עם הופעת הבמה הציבורית, האופרה נפתחה גם לשכבות אחרות, והנושאים בה הפכו מגוונים יותר. במאה ה-20 חלק מהאופרות עסקו במחאות חברתיות ובנושאים מודרניים.
בארץ הועלו גם אופרות מקור בעברית. האופרה העברית הראשונה הייתה "דן השומר" (מרק לברי), שהוצגה בפברואר 1945 בתיאטרון מוגרבי בתל אביב. היא שילבה מוטיבים חסידיים, מזרחיים וים-תיכוניים. מאז הועלו אופרות עבריות שונות, בין היתר "יוסף" (1995), "הבן יקיר לי" (2000), "מסע אל תום האלף" (2005) והפקות חדשות בעונות 2014, 2015 כמו "האדונית והרוכל" ו"שיץ".
אופרה היא תיאטרון שבו מספרים סיפור בעיקר בשירה. המוזיקה ממש חשובה שם. יש בימה, תלבושות ותפאורה. הנגנים יושבים בבור התזמורת, מתחת לבמה.
ליברית הוא הטקסט של האופרה. רצ'יטטיב הוא שירה הדומה לדיבור. אריה היא שיר יפה שמראה מה הרגש של הדמות.
האופרה נולדה באיטליה לפני כ-400 שנים. מונטוורדי כתב את "אורפיאו", אופרה ישנה שעדיין מופיעה. אחרי זה נוצרה אופרה לכולם בוונציה.
גלוק רצה שאמנות האופרה תהיה פשוטה ומוארת לטובת הסיפור. מוצרט כתב אופרות מפורסמות שמספרות סיפור ומנגנות יפה.
יש סגנונות כמו בל קאנטו, עם שירה מעוצבת מאוד. ורדי ופוצ'יני כתבו אופרות עם סיפורים חזקים ורגש.
האופרה העברית הראשונה בארץ הייתה "דן השומר" ב-1945. מאז הועלו עוד אופרות בעברית.
תגובות גולשים