אופרה בּוּפָה היא אופרה קומית איטלקית. המונח שימש לתיאור אופרות קלילות ומצחיקות שהתפתחו בעיקר בנאפולי במחצית הראשונה של המאה ה-18.
היא מאופיינת בעלילות יומיומיות, בדמויות טיפוסיות של הקומדיה דל ארטה (תיאטרון עם דמויות קומיות ומסכות) ובכתיבה ווקאלית פשוטה. בכתיבה זו בולט תפקיד ה־בּאסו בופו, כלומר קול בס עמוק המיועד לדמויות קומיות. לעתים מופיעים חלקים מהירים של מילים שנקראים "patter" (שירה מהירה), ולכן נדרשת דיקציה ברורה ומהירות לשון.
אופרה בופה נבדלת מאופרה סריה, שהיא רצינית ונעשתה עבור המלכים ובני האצולה. אופרה בופה נוצרה כדי לפנות אל הקהל הפשוט ולהציג בעיות ושגרה יומיומית בצורה כיפית.
מקורה של הסוגה הוא באינטרמצו, פרקי־ביניים קצרים שהוצגו בין המערכות של אופרה סריה. דוגמה מוקדמת ומשפיעה היא "השפחה הגברת" (La serva padrona) של פרגולזי, שעוררה תגובות גם מחוץ לאיטליה.
דוגמאות מפורסמות מאוחרות יותר הן "הספר מסביליה" של רוסיני, "נישואי פיגרו" של מוצרט ו"דון פסקואלה" של דוניצטי. אלו מייצגות את רוח האופרה הבופה במאה ה-18 וה-19.
אופרה בופה היא אופרה מצחיקה מאיטליה. אופרה היא הצגה שבה שרים.
היא נוצרה בנאפולי לפני מאות שנים. העלילות עוסקות בחיים של אנשים רגילים.
בדרך כלל יש בה דמויות מצחיקות כמו משרתים. זה מזכיר את הקומדיה דל ארטה. זאת תיאטרון עם דמויות קומיות.
לפני שהייתה אופרה בופה, היו קטעים קצרים בין חלקי אופרה רצינית. קטעים אלה נקראו אינטרמצו, וזה הפך אחר כך לאופרה שלמה.
דוגמה מפורסמת היא "השפחה הגברת" (La serva padrona) של פרגולזי. גם "הספר מסביליה" של רוסיני ו"נישואי פיגרו" של מוצרט דומים לזה.
תגובות גולשים