אופרה-קומיק

אופרה-קומיק (Opéra-Comique) הוא שמו של להקת אופרה ובית אופרה בפריז. הבניין נמצא בכיכר בואלדייה, ברובע השני, סמוך לבורסה ולאופרה גרנייה. האופרה-קומיק היא אחד מששת התיאטראות הלאומיים של צרפת.

להקת האופרה-קומיק נוסדה ב-1714 כדי להציע אופרה צרפתית אלטרנטיבית לאופרה האיטלקית ששלטה אז. ההפקות שם הופיעו פחות ברשמיות מאשר של האקדמיה המלכותית למוזיקה. המונח "אופרה קומיק" לא היה בהכרח מציין קומדיה; הוא כלל סוגים מוזיקליים רבים, במיוחד במאה ה-19.

מלחינים מרכזיים הקשורים לבית היו דניאל אובר, פרנסואה-אנטואן הלווי, הרברט ברליוז וז'ורז' ביזה. ניקולא-שארל בוקסה מוזכר גם, וחיבר שבע אופרות ללהקה. האופרה-קומיק הייתה הבמת ההשקה הראשונה של כרמן של ביזה.

כמה יצירות שבוצעו שם יותר מ־1,000 פעמים כוללות את "כרמן" של ביזה, וכן הופעות של "לה בוהם" ו"טוסקה" של ג'אקומו פוצ'יני ו"לאקמה" של ליאו דליב.

הצגת הבכורה הכושלת של "קללת פאוסט" מאת ברליוז נערכה ב-6 בדצמבר 1846 באופרה-קומיק. הכישלון היה מהחמורים בקריירה שלו וגרם לו לחובות והשפיע על גישתו למוזיקה בפריז. מאוחר יותר, ב-30 באפריל 1902, הועלתה שם "פליאס ומליסנד", אופרתו היחידה של קלוד דביסי.


הבניין הנוכחי, המכונה סאל פאוואר (salle Favart), נבנה ב-1898. שני בניינים קודמים שרפו כליל בשנים 1838 ו-1887, תופעה שהייתה נפוצה בתיאטראות של המאה ה-19.


מופעי בידור בירידים מאז ימי הביניים כללו פארסות, אקרובטיקה ומוזיקה פופולרית. כשנוסדה ב-1672 האקדמיה המלכותית למוזיקה, ירידי הבידור איבדו מעט מהשפעתם. לאחר שנגחו שחקני הקומדיה האיטלקית מפריז, להקות הירידים אימצו חלק מהרפרטואר האיטלקי; המשטרה הגבילה את פעילותן לעתים קרובות. ב-1708 הושג הסכם זמני שהעניק ליזמי הירידים זכות להשתמש בזמרים, רקדנים ותפאורות, אך המצב התהפך כאשר מנהל האופרה מת ב-1712 והשאיר חובות.


בשנים 1713, 1714 הושגו הסכמים שאפשרו ללהקות היריד להשתמש בשם "אופרה קומיק" בתמורה לשכר שנתי. היצירה הראשונה שכונתה רשמית כך הייתה "טלמאכוס" (1715). המילים נכתבו על ידי אלאן-רנה לסאז' והמוזיקה עובדה על ידי ז'אן-קלוד גילייה; התזמורת כללה כ-15 נגנים.

שארל-סימון פאוואר בלט כלבריתן (כותב מילים לאופרה) במשך יותר מארבעים שנה. ב-1743 רכש האמרגן ז'אן מונה את זכויות הניהול של האופרה והביא עמו צוות של אמנים חשובים, בהם במאים ומעצבי תפאורה. מונה נחל הצלחות אך גם קשיים, איבד ושב ורכש מחדש את זכות הפריבילגיה בדצמבר 1751. בתקופתו השנייה נבנה תיאטרון חדש ב-1752, ובהמשך העבירה האופרה את מושבה ל-Salle des Menus-Plaisirs ברחוב ברז'ר, שם שימשה אחר כך כאולם הקונצרטים הראשון של הקונסרבטואר של פריז ב-1795. בתקופה זו נוצרה גם מגמה של יצירות חדשות שנוטות לסגנון איטלקי יותר, עם מלחינים כמו פילידור ופייר-אלכסנדר מוניסניי.

אופרה-קומיק הוא שם של להקה ובניין בפריז. להקה = קבוצה של זמרים ונגנים. בית אופרה = אולם שבו מראים אופרות.

הלהקה נוסדה ב-1714. היא נוצרה כדי לתת אופרה צרפתית במקום האיטלקית. המונח "אופרה קומיק" לא תמיד פירושו קומדיה.

היצירה המפורסמת "כרמן" של ביזה הוצגה שם לראשונה. ב-6 בדצמבר 1846 הועלתה יצירה של ברליוז שהבכורה שלה נכשלת. ב-30 באפריל 1902 הוצגה שם גם "פליאס ומליסנד" של דביסי.


הבניין הנוכחי נקרא סאל פאוואר ונבנה ב-1898. שני בניינים קודמים נשרפו ב-1838 וב-1887. זה קרה לפעמים בתיאטראות ישנים.


לפני הקמת האופרה היו בירידים עם שירי עם ותחפושות. עם הקמת האקדמיה המלכותית ב-1672 הופיעו פחות מופעים כאלה. בסוף המאה ה-17 ותחילת ה-18 היו וויכוחים על מי יכול להופיע ומה להראות.


בשנים 1713, 1714 הוסדר שהלהקות ביריד יוכלו להשתמש בשם "אופרה קומיק". היצירה הראשונה שקיבלה את השם הייתה "טלמאכוס" ב-1715. אחרי כן גדלה האופרה והפכה לבית חשוב לתיאטרון ומוזיקה בפריז.