מארי-פייר קניג

מרשל צרפת מארי-פייר ז'וזף פרנסואה קניג נולד בקאן ב-10 באוקטובר 1898. שירת בהצטיינות במלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה המשיך לשירות בצבא במרוקו. בתחילת מלחמת העולם השנייה שירת כקפיטן (דרגה: סרן) בגדוד האלפיני, חלק מגדוד לגיון הזרים (יחידה שבה משרתים עם חיילים זרים בצבא הצרפתי), ונשלח לנורווגיה כדי לבלום את הפלישה הגרמנית.

כשצרפת נפלה ב-1940, קניג הצליח להימלט ללונדון יחד עם כמה מגדודו. ב-18 ביוני 1940 הכריז שארל דה גול על הקמת "צרפת החופשית", תנועה צבאית ששאפה להמשיך להילחם מחוץ לצרפת הכבושה. קניג ואנשיו היו בין הראשונים שהצטרפו לו.ד

דה גול חיפש בסיסי פעולה במושבות מעבר לים, ומשם לפעול נגד וישי והכובש הגרמני. בקיץ 1940 התחולל עימות בגבון, מושבה אסטרטגית באפריקה הטרופית. קניג מונה לקולונל (דרגה: אלוף-משנה) והוביל כ-200 לוחמים במבצע לייבוש ליברוויל. הוא הצטיין בקרבות וכבש את העיר תוך יומיים, במחיר אבדות נמוך יחסית.

לאחר מכן השתתף קניג במערכה בסוריה ובלבנון נגד כוחות וישי ביוני 1941. בעקבות המערכה מונה לגנרל ולמפקד החטיבה הראשונה של צרפת החופשית.

בביצורים של צבא בעלות הברית בצפון אפריקה עמדו כוחות תחת מתקפה של פלדמרשל ארווין רומל בקיץ 1942. קניג פיקד על החטיבה הראשונה של צרפת החופשית, כ-5,500 לוחמים, והוצב בעמדה הדרומית בביר חכים. החטיבה של קניג עצרה מתקפת אויב והרסה טנקים איטלקיים, וסייעה לארמייה הבריטית להימלט מכיתור.

במהלך המצור נדרשו הכוחות להחזיק עמדה בתנאים קשים: חום, מחסור במים והפגזות. ב-10, 11 ביוני הצליחו כוחותיו לפרוץ את המצור ולנסוע מחדש לקווי הבריטים. כ-20% מאנשיו נפגעו בחטיבה.

במרץ 1944 מונה קניג למפקד "כוחות הפנים הצרפתיים", כינוי לכוחות ההתנגדות שאורגנו לצורך שחרור צרפת. הוא עבד עם המטה של הגנרל אייזנהאואר בלונדון ותמך בפלישה לנורמנדי ב-6 ביוני 1944. כוחותיו התקדם לכיוון פריז, וב-21 באוגוסט 1944 מונה כמושלה הצבאי של פריז. ב-25 באוגוסט נכנס דה גול לפריז יחד עם יחידות צרפת החופשית.

לאחר המלחמה פיקד קניג על אזור הכיבוש הצרפתי בגרמניה עד 1949. ב-1949 מונה למושל צפון אפריקה, וב-1950 לכהן כסגן נשיא המועצה לביטחון לאומי. ב-1951, לאחר פרישתו מהשירות הצבאי, נבחר לאספה הלאומית כנציג המפלגה הגוליסטית.

שירת תקופות קצרות כשר ההגנה תחת פייר מנדס פראנס ואדגר פור. בשנת 1955 פרש מהחיים הפוליטיים.

במאי 1955 שלח דוד בן-גוריון את שמעון פרס להיפגש עם קניג, והצרפתים פתחו מחסני חירום וסיפקו לישראל טנקים, מטוסים ותותחים. קניג היה ידיד ישראל ועמד בראש אגודת הידידות צרפת-ישראל.

בשנת 1969 הוצע לו לרוץ לנשיאות צרפת, אך דחה את ההצעה מטעמים בריאותיים ולמעורבות צבאית לא ראויה, והוא נפטר ב-2 בספטמבר 1970. ב-1984 הוכרז על מינויו כ"מרשל צרפת".

על שמו נקראו רחובות בערים רבות בישראל, וביניהן שכונות בתלפיות בירושלים, נתניה, חולון ובת ים. כמו כן נקרא על שמו בית חייל בחיפה.

פייר קניג נולד בקאן ב-1898. הוא שירת בצבא בצעירותו במלחמת העולם הראשונה. לפני מלחמת העולם השנייה שירת כקפיטן (דרגה של סרן) בגדוד האלפיני. הגדוד היה חלק מלגיון הזרים. לגיון הזרים זהו כוח שבו משרתים גם חיילים זרים בצבא הצרפתי.

כאשר צרפת הודתה בתבוסה ב-1940, קניג ברח ללונדון. שם הצטרף לשארל דה גול ול"צרפת החופשית". צרפת החופשית רצתה להמשיך להילחם נגד הכובשים מחוץ לצרפת.

בקיץ 1940 הוביל קניג כוח קטן לגבון, מושבה חשובה באפריקה. הוא כבש את ליברוויל לאחר יומיים של קרב. לאחר מכן לחם גם בסוריה ובלבנון.

ב-1942 קניג פיקד על חטיבה של כ-5,500 לוחמים בביר חכים. שם עמדו מול כוחות רומל. הם החזיקו בעמדה קשה ועזרו לבריטים להימלט מכיתור. החטיבה נלחמה בתנאי חום ובחוסר מים. בסוף הצליחו לפרוץ ולחבור לצבא הבריטי.

בשנת 1944 קניג פיקד על כוחות ההתנגדות המאורגנים. הוא עבד עם מפקדי בעלות הברית בפלישה לנורמנדי. כוחותיו השתתפו בכיבוש פריז. ב-21 באוגוסט 1944 מונה למושלה הצבאי של פריז.

אחרי המלחמה פיקד על אזור הכיבוש הצרפתי בגרמניה עד 1949. אחר כך שימש מושל צפון אפריקה ותקופה קצרה כסגן נשיא המועצה לביטחון לאומי. ב-1951 נבחר לפרלמנט. הוא שימש גם כשר ההגנה לזמן קצר.

בשנת 1955 עזר למדינת ישראל באמצעות שליחת ציוד צבאי. הוא היה ידיד ישראל.

קניג דחה הצעה לרוץ לנשיאות ב-1969 והוא נפטר ב-1970. ב-1984 הוענק לו התואר מרשל (תואר צבאי גבוה מאוד) של צרפת.

על שמו נקראו רחובות בערים כמו ירושלים, נתניה, חולון ובת ים. יש גם בית חייל בחיפה.