אורוות שלמה

אורוות שלמה הוא מבנה תת-קרקעי קדום בפינה הדרום-מזרחית של הר הבית. המבנה מקומר בקמרונות (קמרונות = קשתות בתקרה), גודלו כ-60 × 80 מטר ומפלסו כ-12 מטר מתחת לפני הר הבית של היום. בתחילת שנות התשעים ביצע הווקף חפירות ושיפוצים שבוצעו ללא אישור, אך אחרי מהומות מנהרת הכותל קיבלו העבודות אישור רטרואקטיבי. ב-1996 חנכו בו מסגד על שם מרואן, ח'ליף מבית אומיה, אביו של עבד אל-מלכ שבנה את כיפת הסלע.

שורות האבנים באורוות שלמה מציגות סיתות-שוליים (סיתות-שוליים = חריטות בקצוות האבנים אופייניות לתקופה ההרודיאנית). אבנים אלה נמצאות כיום בשימוש משני, ואינו ודאי אם הן היו חלק מהמבנה בימי הבית השני. במרכז המבנה יש מוצא של קשת גדולה, וממקומה מניחים חוקרים כי הקשת יכלה להיות חלק מהמִכלול של הסטיו המלכותי, מתחם פתוח בדרום הר הבית בתקופת הבית השני.

מרבית החוקרים סבורים שהמבנה הוקם על חורבות מתקופת הבית השני, אך שהמבנה העצמי נערך או שונה בתקופות מאוחרות יותר. הסיתות ההרודיאני באבנים מרמז שאבנים מקוריות הוצאו מן הכותל הדרומי ונעשה בהן שימוש מחודש. בצד אחד של האבנים נשמר הסיתות המקורי מתקופת בית שני, ובשלוש הפאות האחרות נעשה סיתות מחקה. כיום רבים מתארכים את המבנה לתקופה האומיית (התקופה שבה שלטו בני אומיה).
חוקר המקדש זלמן מנחם קורן טען שהאזור הדרומי לא היה מכוסה בעפר בימי הורדוס, ולכן אורוות שלמה היתה מבנה עלי במקורו. טענתו נשענת על ממצאים של שערים וצורתם ביחס למפלסי השטח. אחרים מסבירים את הקונפליקט בעזרת שינויים שנעשו בהר בתקופות מאוחרות.
המבנה וכל המבנים בדרום הר הבית ניזוקו ברעידת אדמה גדולה ב-1033. לאחר מכן, כנראה בתקופה הפאטימית, שוקמו הקמרונות ונבנו מחדש.

בזמן הצלבנים החזיקו האבירים הטמפלרים את המקום וקשרו שם את סוסיהם, ולכן נקרא "אורוות שלמה". ב-1187 כבש צלאח א-דין את ירושלים וסגר את פתחיו הצפוניים של המבנה כדי להוציאו משימוש. מאז המקום לא שימש זמן רב, עד שהופך למסגד בסוף המאה ה-20.

אורוות שלמה נמצא מתחת לקרקע בדרום־מזרח הר הבית. המבנה גדול, כ-60 על 80 מטר. רמתו כ-12 מטר מתחת לפני השטח.

במבנה יש קמרונות. קמרונות זה קשתות בתקרה. במרכז יש קשת גדולה. חוקרים חושבים שהקשת הייתה חלק מאזור מלכותי שעמד כאן פעם.

החוקרים מסכימים שהמבנה נשען על שרידים מאוד ישנים מהתקופה של בית המקדש השני. כמה אבנים הוחזרו ושימשו מחדש. כמה אבנים נראות כמו אבנים מהתקופה של הורדוס.
המבנה כנראה שוקם אחרי רעידת אדמה גדולה ב-1033. אז גם בנו שוב את הקמרונות.

בימי הצלבנים האבירים הטמפלרים קישרו כאן את סוסיהם. לכן קראו למקום "אורוות שלמה". ב-1187 צלאח א-דין כבש את העיר וסגר את הפתחים של המבנה. במאה ה-20 הווקף ביצע שינויים וב-1996 פתחו במקום מסגד בשם מרואן.