אורנט קולמן

רנדולף דנארד אורנט קולמן (9.3.1930, 11.6.2015) היה סקסופוניסט ומלחין אמריקאי שהוביל את התפתחות הג'אז החופשי מאז 1960. הוא נולד בפורט וורת', טקסס, והתחיל להופיע בסגנונות R&B (רית'ם אנד בלוז) ובבי בופ (סגנון ג'אז מהיר ומורכב). בתחילה ניגן בטנור ואז עבר לסקסופון אלט, סקסופון בגובה צליל גבוה יותר. הטון שלו היה חריף וחד, מושפע מהבלוז. בהקלטות המוקדמות השתמש בסקסופון מפלסטיק, ואחר כך עבר לכלי מתכת.

קולמן גדל בטקסס ועבר ללוס אנג'לס בתחילת שנות ה־50. שם עבד בעבודות שונות, כמו נער מעלית, והמשיך לשכלל את סאונו. הוא שם דגש חזק על הטון והאלתור (נגינה שמוליד רעיונות חדשים ברגע). הידע שלו בהרמוניה ובאקורדים היה מצומצם ביחס למוסיקאים אחרים, ולכן רבות מהופעותיו נראו כ'מחוץ למסגרת'. פול בליי היה אחד מתומכיו הראשונים.

ב־1958 הנהיג קולמן סשן הקלטות לתקליט Something Else, עם דון צ'רי (חצוצרה), בילי היגינס (תופים), דון פיין (בס) ווולטר נוריס (פסנתר).

בשנת 1959 חלה תפנית. קולמן הוציא את הפסנתר מהרכביו והקליט בין השאר את Tomorrow Is The Question ואז את The Shape Of Jazz To Come. באלבום זה כמעט לא היה כלי שמנגן אקורדים, מה שאיפשר לסולנים לאלתר בחופשיות ולתלות את ההרמוניה בתפקיד הבס (הקונטרבס הוא הבס הגדול שמנגן את קווי הבס). קטעים כמו "Lonely Women" הפכו לנקודות ציון. האלבום יצא בחברת אטלנטיק וקיבל תגובות מעורבות, חלק אהבו אותו בתנאים של חדשנות, וחלק ביקרו אותו קשה. הרביעייה של קולמן הופיעה רבות בניו יורק וקיבלה תמיכה מאמנים בולטים כמו ליאונרד ברנשטיין וליונל המפטון.

ב־1960 הוציא קולמן את Free Jazz: A Collective Improvisation, שכלל שתי רביעיות שאוחדו ליצירה אחת של כמעט 40 דקות. ההקלטה הציגה אלתור סימולטני של שמונה נגנים יחד, עם מקצבים שונים בעזרת שני מתופפים. למרות שהאלבום חיזק את השם "ג'אז חופשי" כסגנון, קולמן עצמו הימנע מהגדרה זו, כי הרבה מחבריו הסתמכו גם על לחני מוקדמים ומבנים הרמוניים מסוימים.

לאחר תקופת אטלנטיק פנה קולמן לכיוונים עוד יותר לא קונבנציונליים. הוא הקים טריו וטריו שהתנדב כלפי שני בסיסטים לעתים. הוא הוסיף מדי פעם כלי קשת וניגן גם בחצוצרה וכינור, בהשפעת אלברט איילר. ב־1965, 1967 הקליט מספר אלבומים בחברת בלו נוט. ב־1966 הקליט את The Empty Foxhole עם צ'ארלי היידן ובנו דנרדו קולמן, שהיה בן עשר והפגין כישרון בולט.

קולמן שילב כלי נגינה חשמליים ומקצבי רוק ופאנק, מה שהוכר כ־Free Funk. למרות השינויים, המלודיות והאלתורים נשארו חופשיים ובלתי קונבנציונליים. ב־1985 הקליט Song X עם פאט מת'יני ולחן לפסקול של הסרט ארוחה עירומה. באמצע שנות ה־90 הוציא ארבעה אלבומים ושילב פסנתרנים כמו ג'רי אלן ויואכים קאן. בספטמבר 2006 יצא האלבום Sound Grammar, שהוקלט ב־2005 עם בנו דנרדו ושני בסיסטים. האלבום היה מועמד לפרס גראמי וזכה בפרס פוליצר למוזיקה ב־2007, היה זה האלבום הראשון בג'אז לקבל פרס זה.

קולמן ניגן והקליט עם מוזיקאים בולטים כמו לואי ארמסטרונג, ג'קי מקלין, סאני רולינס ופול בליי. הוא הופיע גם עם אמנים מחוץ לג'אז, כגון יוקו אונו ולו ריד, ועם מוזיקאים צעירים מתרבויות שונות.

ב־11 בפברואר 2007 קיבל קולמן פרס גראמי על מפעל חיים. הוא נפטר ב־11 ביוני 2015 לאחר שלקה בלבו.

אורנט קולמן (1930, 2015) היה נגן סקסופון ומלחין אמריקאי. הוא עזר ליצור סגנון שנקרא ג'אז חופשי. ג'אז חופשי הוא נגינה שבה הנגנים ממציאים מוזיקה ברגע.

קולמן נולד בפורט וורת', טקסס. בתחילת דרכו ניגן R&B, שאומר מוזיקה עם קצב ורגש. הוא עבר לנגן בסקסופון אלט. סקסופון אלט הוא סוג של סקסופון עם צליל גבוה.

ב־1958 הקליט קולמן את Something Else עם כמה נגנים חשובים. ב־1959 הוציא את The Shape Of Jazz To Come. באלבום זה כמעט לא היה פסנתר, וזה נתן לנגנים הרבה חופש לנגן.

ב־1960 הוציא קולמן את Free Jazz. באלבום שיחקו שמונה נגנים בו זמנית. זה היה קטע ארוך של כמעט 40 דקות. הם ניגנו אלתור (נגינה חדשנית ברגע) יחד.

ב־1966 הוא הקליט את The Empty Foxhole עם בנו דנרדו. דנרדו היה בן עשר וניגן בתופים. קולמן גם ניגן מדי פעם בחצוצרה ובכינור.

אחר כך שילב כלי חשמליים וצלילים של רוק ופאנק. ב־2006 יצא האלבום Sound Grammar. הוא זכה בפרס פוליצר למוזיקה ב־2007. זה היה האלבום הראשון בג'אז שקיבל פרס כזה.

הוא ניגן עם מוזיקאים גדולים, כמו לואי ארמסטרונג, וסירב לעבוד רק עם סוג אחד של אומנים.

ב־2007 קיבל פרס גראמי על מפעל חיים. ב־2015 הוא מת, אחרי בעיה בלב.