אזוביון דגול

אֲזוֹבְיוֹן דָּגוּל (Lavandula stoechas) הוא בן-שיח ים תיכוני נדיר ממשפחת השפתניים.

הצמח גדל בקרקעות חול-חמרה במישור החוף ולרגלי החרמון. גובהו נע סביב 70 ס"מ ולעתים עד כ־1 מ'. ענפיו מעוצים בחלקם התחתון ועליו צרים וירוקי-מאפיר. כל חלקי הצמח מכוסים שערות, כולל שערות בלוטיות, שיערונים עם בלוטות שמכילות שמן ארומטי בעל ריח בולט.

הפריחה בחודשים פברואר עד מאי. הפרחים קטנים וסגולים-ארגמן, אך בראש התפרחת יש חפים סגולים גדולים הבולטים כ"דגל" ומשמשים למשיכת מאביקים (חרקים שמעבירים אבקה). תפרחת הצמח צפופה ודמוית שיבולת, והפרחים מסודרים בטורים אנכיים.

הצמח צפוף ושעיר. צמיחתו חזקה בחורף, כאשר בחורף ובקיץ יש לבלוב ושיוף עלים. העלים נגדיים, פשוטים, באורך 1, 2 ס"מ, וריחם ניכר כאשר מריחים אותם. הגביע דמוי צינור שנשאר סביב הפרי. הכותרת דו-שפתנית, כלומר החלק הפרחוני מחולק לשתי "שפות" ברורות, כפי שמקובל במשפחת השפתניים. הפרי הוא מַפְרֶדֶת, שנפרדת ל־4 פרודות (יחידות זרע).

בעוד שבישראל המין נדיר, במרחב הים תיכוני הוא נפוץ ברוב האזורים (מלבד מצרים ולוב) ויש לו שני תת-מינים וזנים רבים. בישראל הוא גדל בבתות וגריגות על קרקעות דלות גיר, לעתים לצד שיחים כמו לוטם וקידה שעירה. אוכלוסיות מקומיות מוגנות בשמורות טבע כגון לימן, הדסים ותל יצחק.

אזוביון דגול שייך לסקציה "סטוכאס" בסוג אזוביון. מאפייני הסקציה הם חפים צבעוניים בראש התפרחת, תפרחת קומפקטית ופרחים המסודרים בטורים אנכיים. מין קרוב ידוע הוא אזוביון משונן (Lavandula dentata), השונה בכך שפרחיו אינם מסודרים בטורים ארוכים מסודרים.

אֲזוֹבְיוֹן דָּגוּל (Lavandula stoechas) הוא שיח קטן מהים התיכון.

הוא גדל על אדמה חולית ליד הים ולרגלי הרים. השיח מגיע לכ־70 ס"מ עד מטר. העלים קטנים וצרים. כשמריחים אותם מריחים ריח חזק.

הפרחים פורחים מפברואר עד מאי. הם סגולים. על ראש הפרח יש חפים סגולים בולטים שנראים כמו "דגל". ה"דגל" מושך חרקים שעוזרים לפרח להתרבות. (חרקים אלה נקראים מאביקים.)

הצמח שעיר, צפוף וירוק-מאפיר. הפרחים קטנים ומסודרים בשורות.

בישראל המין נדיר. הוא גדל במקום מוגבל ושמור בכמה שמורות טבע. באזורי הים התיכון האחרים הוא נפוץ יותר.

הוא שייך לקבוצה שאוהבת חפים צבעוניים בראש הפרח.
מין קרוב הוא אזוביון משונן. הפרחים שלו מסודרים קצת אחרת.