מרוות יהודה

מרוות יהודה (Salvia judaica Boiss) היא צמח עשבוני רב-שנתי (בן חלוף). רב-שנתי פירושו צמח החי כמה שנים. בן חלוף פירושו שחלקו העליון מתנוון בעונה וחוזר לגדול.

בצמח יש הרבה גבעולים דקים ובעלי פרופיל מרובע. בתקופת הפריחה ובהבשלת הזרעים הגבעולים וצמרת הצמח מקבלים גוון ארגמן או סגול.

העלים יוצרים שושנת בסיס רחבה, ומשם יוצאים גבעולים זקופים ומסתעפים. העלים נגדיים (מול זה את זה), פשוטים ומשוננים.

הפרחים סגולים וקטנים, באורך כ־10, 15 מ"מ. הגביע (החלק החיצוני סביב הפרח) דו-שפתני, דמוי צינור, ארגמני, ואינו מכוסה שערות בלוטיות. כותרת הפרח (החלק הצבעוני של הפרח) גם היא דו-שפתנית; צינור הכותרת אינו בולט כמעט מתוך הגביע. בתוך הצינור יש טבעת שערות.

השפה העליונה של הכותרת זקופה. השפה התחתונה מחולקת לאונות; האונה האמצעית רחבה ושמוטה, ובתוכה בולט עמוד העלי בזמן הבשלת הפרח. האבקנים מוסווים תחת השפה העליונה ופונים כלפי גחונו של המאביק.

תקופת הפריחה נמשכת מסוף מרץ עד תחילת יוני.

מרוות יהודה גדל בבתי-גידול ים-תיכוניים: בבתות ובשדות בור, באזורי השפלה, בהרים, בעמק יזרעאל ובגולן. תפוצתו כוללת את ישראל וכן ירדן, לבנון וסוריה.

הצמח או צמח קרוב אליו זוהה על ידי חוקרת הצומח המקראי נגה הראובני עם מרוות ירושלים (Salvia hierosolyminata). זיהוי זה מתקשר לפרשנות של הר המוריה, אתר עקידת יצחק במקרא.

מרוות יהודה (Salvia judaica) הוא צמח שעשוי לחיות כמה שנים. החלק העליון שלו מתייבש וחוזר לגדול.

יש לו הרבה גבעולים דקים. בזמן הפריחה הגבעולים והחלק העליון נוטים לסגול. העלים גדלים בזוגות על הגבעול והם משוננים.

הפרחים קטנים וסגולים. הגביע (החלק שמקיף את הפרח) אינו דביק והוא בצבע ארגמן. בתוך הפרח יש טבעת שערות קטנה.

הפריחה היא מסוף מרץ עד יוני.

הצמח גדל בשדות ובמדרונות בהשפלה, בהר, בעמק יזרעאל ובגולן. הוא נמצא בישראל וגם במדינות שכנות.

חוקרת בשם נגה הראובני זוהתה צמח דומה עם צמח שמקשרים להר המוריה, המקום של סיפור עקידת יצחק.