אחרית הימים (נקרא גם קץ הימים או סוף העולם) הוא שם כולל לנבואות על סוף ימי האנושות או סוף היקום לפי דתות ומיתולוגיות שונות. מסורות יהודיות, נוצריות ואיסלאמיות מתארות אירועים נביאיים, וכמו כן קיימת דימוי מקביל במיתולוגיה הנורדית (ראגנארוק).
נבואות על אחרית הימים רבות פעמים מעורפלות ואף סותרות זו את זו. סימנים מקובלים כוללים מגפות, רעב, מלחמות, שחיתות חומרנית ויאוש. בתוך אותה דת יש טקסטים שונים שמהם נגזר סדר אסונות שונה. מאמינים לאורך ההיסטוריה האמינו פעמים רבות שהקץ קרוב, וזה יצר גל של נבואות שווא ונביאים טעונים.
אסכטולוגיה, מילה יוונית שפירושה "הדברים האחרונים", היא ענף בתאולוגיה שעוסק באירועים של סוף הימים. היא כוללת דיונים על המשיח (מושיע בחזון דתי), החיים לאחר המוות ונשמות.
הנבואות הראשונות על אחרית הימים מופיעות בתורה ובספרי הנביאים. יש אזכורים למלחמת גוג ומגוג וליום ה' כעת מכונן.
ביהדות נהוג לחלק את תקופת אחרית הימים למספר שלבים העוקבים זה אחר זה. קיימות דעות שונות על סדר התקופות ועל טבע החיים שבעולם הבא. הרמב"ם טען כי העולם ימשיך כמנהגו וכי אין שינוי בחוקי הטבע בעת המשיח. הרמב"ן תיאר עולם משוקם שבו הגוף והנשמה שבים לאחר זיכוך.
במספר פסוקים נביאיים מופיעים דימויים של שינוי בטבע, כמו "הזאב ישכן עם הכבשה" (ישעיהו). הרמב"ם מפרש זאת כמטפורה על ביטחון ישראל, ואילו מדרשים מציגים גם דעות של השתקת או הסרה של חיות מזיקות.
האמונה שאליהו הנביא יבוא לפני יום ה' נובעת מנבואות במלכי ובמדרש. התפקיד המיוחס לו הוא להשיב לב אבות על בנים ולעשות שלום. יש מחלוקות בין המסורות לגבי האם אליהו יבוא יום אחד לפני המשיח, שלושה ימים, או לאחר בוא המשיח, ויש מסורות שמציינות שהוא יבוא יחד עם המשיח.
בנצרות מאמינים בביאה השנייה של ישו, שחוזר לשפוט ולמלוך תקופה של אלף שנה לפי פירוש מסורתי. ברוב המסורות קיימת גם דמות האנטיכריסט (משיח שקר) שתנסה את המאמינים לפני הסוף. הנוצרים הראשונים חשבו שהסוף קרב, ובהמשך נוצקו תאריכי קץ שונים והאמונה התרחבה והשתנתה לאורך הדורות. בעשורים המודרניים יש קבוצות שמאמינות שוב בכך שהסוף קרוב.
באסכטולוגיה האסלאמית אחרית הימים מתמזגת עם יום הדין (יום אל-קיאמה). ציפייה כוללת את בוא המהדי (מנהיג משיחי) ושיבתו של ישו (איסא) כדי להשיב את הצדק. בקוראן ובחדיתים מופיעים סימנים שמקדימים את יום הדין; בחדית'ים מוזכרים עשר סימנים מרכזיים.
ראגנארוק הוא סיפור על קרב סוף הימים בין האלים ובני בריתם לבין ענקים ומפלצות, בהנהגת לוקי. אירועים מקדימים כוללים לידתם של יצורים רבי עצמה (יוֹרְמוּנְגַנְד, פנריר, הל) ומותו של האל בלדר. לפני הראגנארוק יבוא חורף קשה במיוחד, הפימְבּוּלְוִינְטֵר, ואחריו מלחמות פנימיות ומוסר מתפורר. בסופו של דבר העולם נהרס ומתחיל מחדש.
מאז ראשית הנצרות היו נבואות רבות על קץ העולם שהתאכזבו. פאולוס השתמש בדימוי של צירי לידה כדי להסביר שלא יודעים את המועד. לאורך ההיסטוריה הוצעו תאריכים שונים (לדוגמה הערכות מוקדמות שמיקמו את הסוף במאות הראשונות או לפי חלוקות מסורתיות), ובכל פעם שעבר המועד נוצרו תחזיות חדשות.
יום הדין ותמונות אחרית הימים היו נושא פופולרי באמנות ימי הביניים והרנסאנס. יצירות בולטות כוללות את הפרסקו של מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית. הייצוגים האלו השפיעו גם על מוזיקה, כמו ה"דיאז אירה" של ורדי, ועל יצירות תרבותיות מודרניות בעגה של מדע בדיוני והקולנוע, שבהן האיום על האנושות מוצג בצורות שונות (מלחמות, בינה מלאכותית, פלישות חיצוניות).
בספרות מודרנית נדונו גם היבטים מוסריים ולוגיים של רעיון יום הדין, כולל שאלות על צדק אלוהי כשאחרים נענשים ושוני בגורלם של מאמינים ולא-מאמינים.
אחרית הימים פירושו רעיונות על סוף העולם. דתות וסיפורים שונים מדברים על זה.
אסכטולוגיה, זה שם ללימוד על סוף הזמן.
ביהדות יש נבואות בתורה ובנביאים על יום גדול שנקרא יום ה'. אמונה ידועה היא שאליהו הנביא יגיע לפני היום הזה. חכמים מדברים אם המשיח יבוא קודם או אחרי אליהו.
בנצרות מאמינים שישו יחזור וימשול תקופה של אלף שנה. לפני זה יבוא דמות רעה שתנסה את המאמינים.
באיסלאם יש את יום הדין. צופים במנהיג משיחי שנקרא מהדי ובשיבת ישו.
ראגנארוק הוא הקרב של סוף העולם. לפניו ילכו חיות ואנשים חזקים. יהיה חורף גדול בשם פימבולוינטר. אחרי הקרב העולם ישתנה ויחזור.
אנשים פעמים רבות חזו את סוף העולם והוא לא הגיע. לכן היו תמיד אזהרות שווא.
אומנים ציירו את יום הדין. מיכלאנג'לו צייר פרסקו מפורסם בקפלה הסיסטינית. גם מוזיקה וסרטים מדברים על הרעיון הזה.
תגובות גולשים