איגוד הדואר העולמי

איגוד הדואר העולמי (בשלל שפות ובקיצורים UPU, בעברית אידואו"ן) הוא ארגון בינלאומי המתאם מדיניות דואר בין מדינות. המטה נמצא בברן, שווייץ. כיום האיגוד הוא סוכנות של האומות המאוחדות.

לפני האיגוד כל מדינה נאלצה לחתום על אמנה נפרדת עם כל שותף דואר. ב-1863 כונס כנס בפריז בו השתתפו 15 מדינות, אך הוא לא פתר את הבעיה. בשנת 1874 ניסח היינריך פון סטפן קווים מנחים, ושווייץ כינסה כנס בברן ב-15 בספטמבר 1874 עם 22 מדינות. ב-9 באוקטובר 1874 נחתמה אמנת ברן והוקם האיגוד, בתחילה בשם "איגוד הדואר הכללי". ב-1878 שונה השם ל"איגוד הדואר העולמי". האיגוד נחשב לארגון הבינלאומי השני מסוגו אחרי איגוד הטלקומוניקציה משנת 1865. יום היווסדו, 9 באוקטובר, נחגג כיום הדואר העולמי.

ב-1969 קבע האיגוד שיטה חדשה לגביית כספים בין מדינות, שנקראה "גביה סופית". "גביה סופית" היא תשלום בין שירותי דואר לפי הפרש במשקל הדואר. בהשפעת ההסכם שונו גם כללים למשלוח ירחונים (מגזינים), ויושמה שיטת "סף" ב-1991 כדי להתייחס לפריטים כבדים יותר.
האיגוד קבע כמה עקרונות מרכזיים: מחיר אחיד יחסית למשלוח מכתב ברחבי העולם; יחס שווה לדואר בינלאומי ולדואר מקומי; וכל מדינה שומרת לעצמה את דמי הדואר שהיא גובה עבור דואר בינלאומי. עוד קבע האיגוד שכל המדינות החברות יכבדו בולים של מדינות חברות אחרות, ולכן אין צורך להדביק בולים של מדינות דרכן הדואר עובר.
האיגוד מנהל גם שיטה של שוברי תשובה בינלאומיים (International Reply Coupons), שהם שוברי תשובה שניתן להמירם בבול במדינה אחרת כדי לשלם על תגובה.
השיטה החדשה הפרידה מחירים למדינות המקבלות פחות מ-150 טון דואר בשנה. לארצות שגם הן יש להן הסכמים מיוחדים, היו הסכמי גביה נפרדים, למשל ארצות הברית התקשרה בהסכמים עם מספר מדינות אירופה וקנדה.
הממשלה השוטפת מנוהלת על ידי מועצה מנהלת של 41 מדינות, שנבחרות בקונגרס העולמי. בראש המועצה עומד המנהל הכללי של האיגוד (בשנת 2006 כיהן אדוארד דיין בתפקיד זה).

מדינות חברות באו"ם יכולות להצטרף לאיגוד. מתוך 193 מדינות חברי האו"ם ישנן כמה שלא סיימו את הסידורים: אנדורה, איי מרשל, מיקרונזיה ופלאו. החברה האחרונה שצורפה הייתה דרום סודאן, ב-4 באוקטובר 2011. עם זאת, גם מדינות שאינן באו"ם יכולות להצטרף אם שתי-שליש מהחברות מאשרות זאת. דוגמה לכך היא הוותיקן, שהוא חבר אף שאינו מדינה חברה באו"ם.
בטקסט מוזכר מספר חברות כולל שתי וגרסאות (לדוגמה 191 חברות) וכן חברות שהצטרפו ב-2003 וב-2006. ההיסטוריה מראה שגם המצב הפוליטי משפיע על הייצוג: הרפובליקה הסינית (טייוואן) ייצגה את סין עד 13 באפריל 1972, אז הוחלפה היא על-ידי הרפובליקה העממית של סין. בגלל כך שוברי תשובה בינלאומיים לא תמיד תקפים בטייוואן, ודואר שמיועד לטייוואן עלול לעבור דרך היבשת.
יש גם מדינות שאינן מוכרות בקרב חברות האיגוד, כמו סומלילנד, סילנד והרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין. מדינות אלה חייבות להעביר דואר בינלאומי דרך מדינות חברות באיגוד. ישראל הצטרפה לאיגוד ב-24 בדצמבר 1949.

ב-1969 בקונגרס בטוקיו נקבע כי 9 באוקטובר יצוין מדי שנה כיום הדואר העולמי. בשירותי הדואר חוגגים בדרך כלל בהוצאת בולים מיוחדים, תערוכות ודגשי שירותים חדשים. האיגוד, בשיתוף אונסק"ו, מארגן תחרות כתיבת מכתבים עולמית לנוער כבר עשרות שנים. לדוגמה, נושא התחרות ב-2006 היה דמיין שאתה חיה שנמצאת בסכנה בגלל שינויי סביבה, וכתוב מכתב המבקש עזרה.

איגוד הדואר העולמי (UPU) הוא ארגון שמסדיר איך דואר עובר בין מדינות. המטה שלו נמצא בברן, שווייץ. היום הוא חלק מהאומות המאוחדות.

לפניו כל מדינה חיברה הסכמים נפרדים. ב-1874 כונסה ועידה בברן והוקם האיגוד ב-9 באוקטובר. מאז חוגגים את היום הזה כיום הדואר העולמי.

האיגוד קובע כללים למחירים ולטיפול בדואר בין מדינות. ב-1969 הוא קבע שיטה בשם "גביה סופית". "גביה סופית" היא כסף ששירותי הדואר משלמים זה לזה לפי כמות הדואר. יש גם שוברי תשובה בינלאומיים (שובר שמאפשר למישהו לקבל בול בתמורה במדינה אחרת).
האיגוד גם קבע שכל מדינה תקבל את דמי הדואר שהיא גובה, ושהבולים של מדינה אחת יתקבלו על ידי מדינות אחרות.

רוב מדינות העולם חברות באיגוד. יש מדינות שטרם סיימו להצטרף. דוגמה: דרום סודאן הצטרפה ב-2011. הוותיקן חבר אף שאינו חלק מהאו"ם. טייוואן ייצגה את סין בעבר, אך אחרי 1972 הייצוג השתנה.
חלק ישויות שאינן מדינות מוכרות, כמו סומלילנד, שולחות דואר דרך מדינות אחרות.
ישראל הצטרפה ב-1949.

בכל שנה ב-9 באוקטובר חוגגים שירותי הדואר. יש הוצאת בולים ותערוכות. האיגוד ואונסק"ו מארגנים תחרות כתיבת מכתבים לנוער כבר שנים.