בוצה (בוצת שפכים) היא החומר האורגני המוצק שנוצר בתהליך טיהור השפכים. היא נוצרת משקיעת מוצקים בתחנות טיפול ראשוניות (בודה ראשונית) ומהשאריות של מיקרואורגניזמים שפירקו את החומר האורגני (בודה שניונית). בוצה נחשבת לפסולת ומטרד, אך אחרי טיפול מתאים יכולה להפוך לחומר גלם שימושי, למשל כדשן. אפשרויות נוספות הן שריפה או הטמנה.
תכולת המזהמים בבוצה תלויה באיכות השפכים שנכנסים, בסוג המתקן ובטיפול שנעשה אחר כך. שיטת הטיפול נקבעת לפי השימוש המתוכנן בבוצה לאחר מכן.
טיפול מיקרוביאלי משתמש בחיידקים (או באורגניזמים אחרים) כדי לפרק את החומר האורגני. שיטה נפוצה היא בוצה משופעלת. זוהי בוצה שמוחזרת לכניסה של המתקן כדי להעלות את ריכוז המיקרואורגניזמים. כך המיקרואורגניזמים שמפרקים מזהמים רבים נשארים במתקן ויעילות הטיפול עולה.
שימוש בבוצה משופעלת מוביל לברירה טבעית: מינים שלא מתאימים נחלשים, ומינים שמתאימים לפרוק החומרים נעשים דומיננטיים. כדי שהמין המתאים ייבחר נדרשת הפרדה יעילה של הבוצה. בשיטות הפרדה פשוטות, כמו שיקוע, לא תמיד המין היעיל הוא זה שגובר. זה בולט בשפכים תעשייתיים עם חומרים קשים לפרוק. לפתרון משתמשים בהפרדות מתקדמות, לדוגמא סינון ממברנלי (מסננים מיוחדים).
עיקר השימוש האנרגטי בבוצה הוא עיכול אנאירובי, פירוק ביולוגי ללא חמצן. תוצריו הם ביוגז ובוצה מעוכלת. ביוגז מכיל בעיקר מתאן, וגם גזים אחרים. אחרי טיפול ביוגז יכול לשרוף במנועים או טורבינות, או לשמש לחימום.
במתקנים מתקדמים משתמשים בביוגז כדי להניע טורבינה ולייצר חשמל לתפעול המתקן. עודפים מוכרים לרשת. החום מהשריפה משמש לחימום בתהליכים שונים במתקן. קיימות שיטות נוספות להפקת אנרגיה, כמו גזיפיקציה ופירוליזה, אך הן פחות נפוצות כיום. גזיפיקציה יכולה להפיק מתאן בטמפרטורות ולחצים גבוהים, ולעתים מערבים בוצה בפסולת מוצקה בגלל תכולת המים הגבוהה בבוצה.
בודה עשירה בנוטריינטים חשובים כמו חנקן וזרחן, וכן יסודות קורט. עם זאת, בוצה לא גולמית לא מתאימה לדישון בגלל נוכחות פתוגנים (מיקרואורגניזמים מזיקים), מתכות כבדות, פלסטיק זעיר וריחות.
כדי להפוך את הבוצה לדשן יש לעבור תהליכי ייצוב ועיקור. עיכול אנאירובי מייצב ומשפיע על העיקור, וטמפרטורות גבוהות בעיקור הורגות פתוגנים. אופציה נוספת היא דשנה (קומפוסטציה). בתהליך זה נוצר קומפוסט שמתאים לדישון ולהטבת הקרקע. בעולם יש מגמה להפחית שימוש בבוצה שמקורה בשפכים בדישון חקלאי.
בודה היא החומר המוצק שנשאר אחרי שטיפלו במים מלוכלכים. בוצה מגיעה משקיעת מוצקים ומהחיידקים שהשאירו שאריות.
בודה נחשבת לפסולת. אחרי טיפול נכון היא יכולה להפוך למשאב. אפשר להפוך אותה לדשן. אפשר גם לשרוף או להטמין אותה.
חיידקים מפרקים את הלכלוך במים. בוצה משופעלת היא בוצה שמחזירים למתקן. זה מגביר את כמות החיידקים וטוב לפירוק הלכלוך. לעתים משתמשים במסננים מיוחדים במקום רק שיקוע.
כשהבודה מעוכלת בלי חמצן זה נקרא עיכול אנאירובי. הוא מייצר גז שנקרא ביוגז. ביוגז מכיל מתאן, שהוא גז שניתן לשרוף. מפעלים משתמשים בביו־גז כדי לעשות חשמל וחום.
בודה מכילה חומרים טובים לצמחים, כמו חנקן וזרחן. אבל בוצה גולמית יכולה להכיל חיידקים מזיקים ומתכות. לכן מעבדים אותה בעיכול או בקומפוסט. אחרי זה היא מתאימה לדשן ולעיבוד הקרקע.
תגובות גולשים